אני נכנסת לחדרו. קירות מכוסים תמונות מעשה ידיו מלפני שנים.
אקווריום בפינה.
יושב על הספה בה ישבנו הגדול השאיר שקע כל שנותיו האחרונות כמו
תמיד, איש גדול עם כתם, צלקת, כוויה גדולה כבויה על לחיו,
זיפים לבנים אפורים מסביב. זז בקושי לקראתי לדבר. בטלפון הוא
בוכה, רק בשורה רעה בפיו, ואיתי כבר מפסיק. מקצה סיגריה
שמדליק, מתקלה ונחרכת באיטיות זדונית, עולה עשן אלי, חודר
לנחיריים עוכר באף, מחלחל פנימה מתפשט וצורב בשפשוף שוקע ורובץ
עכור. את יודעת איך אומרים עכור באנגלית? טורביד. אני יודעת.
עוד שואל מילים, ששימשו אותו בלימודיו בחו"ל שנים לפני. משכיל.
מבין ברפואה, ממליץ לשחק כדורסל, או טניס, שיתאימו לדעתו לנערה
יפה וארוכה. מבין במחלות, ובגוף האדם. מזמין עוד שיפוד שומני
ומחריל. שואל הרבה שאלות בזו אחר זו. מגיב בהערה בהסתכלות
אירונית מגוחכת ויחד עם זאת עצובה, מצויה באדם דועך. הסיגריה
מתקרבת לסוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.