[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאי באודן
/
ילד צהוב

ילד צהוב ועניים כחולות ריצדו מולה,
"בואי נתנדנד" ביקש, בנדנדה הגדולה בחצר הגדולה, חזק וגבוה חלש
ומהר למעלה והצידה.
הילדה הקטנה בקשה להתנדנד עמו ביחד.
בלחיים סמוקות ושער מתולתל " נתנדנד בזוג!", אמרה בהתלהבות.
"אבל אני מעולם לא התנדנדתי ביחד, אמר, "אני רוצה לבד! צפוף לי
מדי, לא כיף להתנדנד אתך!".
ואז הילדה הקטנה בעניים עצובות קפצה מהנדנדה - "אז אני יורדת"
אמרה והתיישבה על האדמה הקרה, התיישבה והשאירה אותו יושב על
הנדנדה לבד.
השמש ירדה, הילד הצהוב שתק ורק הביט בה בעניים כבויות כחולות
כחולות, הנדנדה שקטה,
והילדה מצפה לתגובה,
ואז הוא החל להתנדנד, מעיף את רגליו בכוח, מבסוט, לבד, שיכור,
חופשי,
הילדה הקטנה קטנה קמה ודמעות בעיניה,
שלום, היא אמרה
שלום, הוא אמר
להתראות.

החלה הילדה ללכת, ובדרך הרחק פגשה פתאום בילדה אחרת, דומה לה
מאוד, שער שחור ועניים שחורות, ונתנה לה יד.
הלילה נפל, כוכבים פתחו את עינהם וגשם איים לרדת.
שניהן פסעו לאורך השדרה הארוכה עד שראו ילד גדול עם שער צהוב
צהוב ועיניו פצועות, דם ניזב אל דרך אפו, שני הילדות נבהלו,
עורב פצה פה, הן התחבקו חזק, "בואי נלך" לחשה אחת, והשניה
חוזרת אל מלותיה "נלך".
כך נשאר הילד הגדול מאחור בעוד עיניו מדממות, אך לפתע בעודן
צועדות הן שמו לב שהן כבר לא שניים אלה שלושה, הצל נשאר של
אותו ילד גדול, הצל אפרפר ומתחמק פוסע לידם, הלילה חזק והן
פוחדות, "לאן נלך?" שאלה אחת, "נלך" ענתה האחרת, והן הלכו,
אולי כבר איבדו כיוון.
קר להן והן רעבות, לפתע ראו עץ ברוש, שלושתם הביטו בו, ולפתע
דיבר הברוש ואמר "בואו אליי, אני גבוה וחזק, וחם בתוכי, אבל
איני יכול לחבק אני קצת זקן בשביל זה.
הברוש הוריד ענף כחלחל אל זרועתיהן והן נתלו עליו, הברוש הרים
אותן גבוה.
הצל ברח, נפחד.
וכך לקח אותן הברוש גבוה אל על ושם צבעים אדומים וורודים
וכוכבים זהובים, הוא הניף אותן כל כך גבוה שענן לבן פסע לידן,
הפריח בלונים כתומים, שניהן קפצו אל תוך הענן , ריח מתוק אפף
אותם וחם להן שם.

הילדה הקטנה נרדמה על הענן והשניה פתאום כך נעלמה ,
לבן שם בתוך הענן וקצת מפחיד, כי לפתע שכחה את הברוש שנשאר
מאחור והיא נשארה לבדה ללא חברתה, השחר הפציע ויופי נתגלה
לעיניה, השמש עלתה, ושלחה קרניים בוהקות אל תוך עיניה השחורות,
אולי אפגוש בשמש, חשבה לה פתאום ובקשה מהענן לקחת אותה לשם,
אבל הענן לא מוכן, השמש שורפת ובוהקת מדי.
"טוב אז לא"- אמרה הילדה
"שלום"- אמר הענן
"שלום"- אמרה הילדה
להתראות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני מכבה את
המחשב.


- צרצר משיב
לשאלה מה הוא
עושה אחרי סקס.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/8/02 19:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאי באודן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה