אנולה ג'י / משטר האהבה |
ביום שבו כולם מתים,
מה את כבר מבינה?
מה את כבר יודעת על החיים?
המסוק האווירי מוסר
שכביש בית הקברות פקוק,
מעבירים עוד תחנה
איש לחילוץ, לעזרה זקוק.
פזמון:
קילו דמעות של עצב
וטון דמעות של שמחה,
הציפו אותי כבר מזמן
במשטר שקוראים לו אהבה.
ובסופו של דבר הכל מתפורר
לעצבות עד לרגש שלא יתעורר.
נפשם אבודה במה שקוראים לו החיים,
חייהם טמונים אך ורק בליבנו ובליבם של זרים...
פזמון:
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|