"פעם כשהייתי בן 7 הלכתי עם הורי לפארק הציבורי. נסענו במכונית
הטויוטה האדומה שקנינו כשחזרנו ארצה לאחר שליחות בארצות
הברית.
אבי שהוא יליד ארצות הברית הוא בן של חקלאי מדרום דקוטה.
אני לא יודע למה אבל יש לו משהו בדם נגד מלוכסני העיניים ובכלל
ובעיקר נגד היפנים אני חושב שזה הגיע אליו מאביו שהיה במלחמת
העולם ומאז שחזר מהמלחמה נהייה קצת מוזר משנה לשנה עד שהשתגע
ואז הוא החל להאשים את כולם כולל אבי שהם מלוכסנים והם נגדו.
בסופו של דבר מאס לאבי ממנו והוא עזב לארץ שם פגש את אימי.

נסענו מהבית עד לתחנת הדלק הקרובה של סונול. "אני אומר לך" אמר
אבי "הפח-נוע היפני הזה אוכל יותר דלק מלוחם סומו מורעב.
"אלברט תירגע, זו אחת המכונית החדשות בשוק כך אמר לי הסוכן של
הרשת"
אמרה אימי "יש בה את מנוע החזק ביותר, מזגן, בלמי ABS והיא
.RWD" "את בכלל יודעת מה זה RWD,
זה אומר שהגלגלים האחוריים מסתובבים, כמו בכול מכונית. הייתי
צריך לדעת שצ'נג הזה ינסה לעבור עלינו,
זה רק בגלל העניים המלוכסנות שלך" ", אלברט לא לפני הילד".
"שוב היפנפנים האלו דופקים אותנו"
" א ל ב ר ט" רטנה אימי "תפסיק כבר".

אימי שלא הייתה מלוכסנת עיניים טבעית סבלה מהתנהגותו של אבי
סך הכול היא כך בגלל טעות של איזה רופא דפוק תאמינו לי עם
הייתי תופס את הרופא הזה הייתי נותן לו מנה או שתיים.
טוב אימי הגיעה למצב זה אך ורק בזכות אביה האהוב, שאהב כל כך
את הטיפה המרה הוא הי חוזר הביתה שיכור ודופק מכות רצח לאישתו
וילדיו לאחר 7 הבירות הגולדסטאר שהיה דופק בפאב רק כדי להשלים
מעגל. פעם אחת לאחר שהוא שתה 2-3 בירות יותר "מהאובר דרינק"
שלו והוא הצליח להגיע הביתה שלם שזה היה נס בפני עצמו ואימי
החליטה לברכו על השיגו הנעלה והוא החליט שזה חוצפה מצידה לפתוח
כך את הפה שלה עליו אז הוא החליט לסתום אותו באגרוף ואחר כך
הוא הגיע לרעיון מוזר שאם היא לא תראה היא תשתוק זה הוא דפק לה
מכות והפנים שלה התנפחו כמו איזה עוגת שמרים עם מינון לא נכון
של שמרים. לאחר מכן לקחו אותה לבית החולים, אבל כמה שזה אירוני
באותו שבוע הרופאים והאחיות שבתו בגלל שביטוח השיניים שלהם
הופחת. היחידים שעבדו היו סטאז'רים אז איזה סטאז'ר תפר לה את
הפנים והסטאז'ר  הזה כנראה השלים שעות כשלמדו איך תופרים גבות,
איך שהוא האידיוט הצליח לתפור את הגבה כל כך רע עד שנוצרה איך
שהוא עין מלוכסנת. אימי סיפרה לי שהיא שמעה כמה ימים לאחר מכן,
הרופא האידיוט הצליח להוציא למישהו את הלבלב כשביצע ניתוח
להסרת התוספתן. אני רק יכול לתאר לעצמי איך הוא עף משם. אני
חושב שבזמן בית ספר לרפואה הוא ישן טוב מאוד, שעות שינה בהחלט
לא היו חסרות לו.

"אלברט די לא לפני הילד" חזרה ואמרה אימי. "הילד, אפשר לחשוב
היום הוא כבר בן 7 הוא גדול"
אמר אבי "רק שהזבל היפני הזה יתניע".
נסענו ברחוב  עד שהגענו לצומת ועצרנו ברמזור, בזמן שאני מקשיב
לשיר חדש שיש ברדיו אני שומע את אבי מדבר לעצמו ומקלל על זה
שהיפנים המזדיינים דפקו אותו. אני לא אשכח את האמירה שהוא אמר
באותה נסיעה  "סינים , קוראנים, יפנים, וייטנמים כלם אותו דבר
וגם את". אני חושב שאם הייתי גדול בשלוש שנים יותר הייתי מבין
כמה הוא דפוק במוח. כל רמזור הסיפור הזה חזר וכבר חיפשתי מקלט
מזה, מהרמזורים, לאט לאט הרגשתי איך כל החרא של אבי מתחיל
לטפטף עלי חתיכה אחר חתיכה. עכשיו רציתי רק להגיע הביתה ולגמור
עם היום הזה.כשחזרנו הביתה נכנסתי לחדר שלי עם השווארמה שקנינו
בדרך, בזמן שאני אוכל אני עוצם את העיניים  ואני שומע את הורי
הדפוקים בראש מתווכחים, פתאום מתחילים להופיע לי מול העיניים
רמזורים, בהתחלה לאט ואז לאט לאט בקצב מתגבר ועפים ומרצדים לי
מול העיניים, ירוקים, אדומים, צהובים. הצלחתי איך שהוא לצאת
מהטראנס שהייתי כלוא בו, קמתי סגרתי את הדלת והלכתי לישון.

כעבור 15 שנה
או איך הרמזור דופק

נסעתי עם החברה שלי דגנית במכונית החדשה שלה לאחר שהיא השתחררה
מהצבא שאני לא נשלחתי אליו, הם טענו של על סעיף נפשי הם העיפו
אותי, דגנית אמרה לי אז ששנינו צריכים להגיד תודה היא בגלל
שהיא לא צריכה לדאוג שיקרה לי משהו ואני צריך להגיד תודה כי
אני לא צריך להיות בשר תותחים בלבנון.
אני בסופו של דבר החלטתי להתנדב ושם בצבא פגשתי אותה לגמרי
במקרה, שנינו היינו בבסיס של חיל חימוש באיזה חור באזור הבקעה
או ליתר דיוק 2245 מ' צפון לגילגל. אני הייתי אפסנאי והיא
הייתה שם מש"קית ת"ש. לפגישה הראשונה שלנו נפגשנו ב"מפגש
הבקעה" שזה המקום הכי קרוב לשם שקורה בו משהו.

חזרנו לעיר במכונית הטויוטה החדשה שלה שהיא קיבלה מההורים שלה,
זאת טויוטה יפה כמו שלנו היה פעם טויוטה אדומה ומבריקה. אני
קיבלתי מהורי את השבי שאבי כל כך אהב.
בדרך דיברנו על שטויות אני אמרתי לה שלדעתי זאת מכונית טובה רק
חבל היא יפנית, ברגע הזה הייתי המום וכמוני דגנית, זה אחד
הדברים האחרונים שרציתי לעשות לפגוע בדגנית ולהתנהג כמו אבי.
הגענו לעיר ונעצרנו ברמזור.
ואז היא אמרה לי  "אלכס אני חושבת שאתה צריך לדבר כך על היפנים
הם גם בני אדם"
"באמת?, מה את אומרת המלוכסנים האלו השתלטו על השוק למה את
חושבת שמכוניות יקרות כל כך, הצ'ארלי המזדיינים האלה רק בגללם
סבא שלי השתגע". "אלכס תפסיק לא מתאים לך לדבר ככה רק לאביך,
אני יודעת כמה הוא שונא יפנים. נדבר אחר כך מתחלף האור. אדום,
צהוב, ירוק.
המשכנו לנסוע שנינו טעוני רגשות, הנסיעה הייתה בשקט מחריד היה
אפשר להיחנק מרוב מתח ומזה שאויר היה טעון. המשכנו לנסוע כ2-
דקות עד שעצרנו ברמזור שהחל להתחלף בדיוק כשהגענו. ירוק, צהוב,
אדום.
החלטתי שצריך לעצור את זה, ואמרתי "מצטער על ההתנהגות שלי
משפיעים עלי יותר מדי, היום אני אומר להם שאני עובר לגור אתך".
"בסדר אל תתייחס להורים שלך יותר מדי אתה כבר הרבה זמן לא בן
18 אתה עצמאי". ושוב התחלף הרמזור אדום, צהוב, ירוק.

דגנית הורידה אותי ליד הבית.
השבי שלי הייתה ליד הבית והטויוטה האדומה והחבוטה שלנו עמדה
בחניה.
נכנסתי הביתה.
"אלכס מה שלומך" שאלה אמי.  "בסדר את יודעת" אמרתי לה. "אלכס ,
תגיד, הטויוטה שראיתי עכשיו היא של החברה שלך, חדשה מה?, למה
היא קנתה זבל יפני במקום איזו פורד או שבי" אמר אבי.
"אבא תגיד לי מה הקטע שלך, אתה תמיד חייב להתלונן על היפנים,
טוב לא משנה לא על זה באתי לדבר, אני עובר לגור עם דגנית".
"מה?! אתה לא עוזב אותנו!" אמר אבי. "לא אני כן עוזב יצאתם לי
מכול החורים, אתה והיא שניכם דפוקים במוח"
"אתה לא תדבר ככה אלינו, לא ככה לימדתי אותך אלכס גולדיין"
אמרה אמי
"הוא מושפע מהמכונית היפנית הזאת, בטח היפנים שמו משהו במכונית
שגורם ל."
"די!!!! אני לא יכול יותר" זעקתי מחמת כעס. "תירגע" אמרה אמי.
התיישבתי על הכורסא, עצמתי את העיניים וראיתי רק רמזור ולאט
לאט נוספו עוד ועוד רמזורים והם פתאום החלו להסתחרר במהירות
שרק גברה הם התחלפו מירוק לצהוב לאדום לכתום לכחול לבורדו
לסגול לירוק זוהר לירוק בקבוק לכחול ארגמן לאדום אוכמניות
הייתי חייב לפתוח את העיניים.
"ואת יפנית, תעופי מפה!!!!!!!!!!!!!!!" רבי שאג על אמי.
לא יכולתי לסבול את זה יותר עצמתי את העיניים שלי ועוד פעם
ראיתי רמזורים, הגעתי למסקנה נשאר רק דבר אחד לעשות.