צעד אחד קדימה, שלושה צעדים אחור,
מנסה בין נתיבי חיי לבחור.
בוחרת ישר והולכת עקום,
מנסה להתיישר והשביל שלי חסום.
רצה קדימה, מועדת וקמה לניסיון חוזר,
ואיש לעצמו את קושי מטרתי לא מתאר.
אני מנסה לחזור לשביל,מנסה להאמין,
אך חיוך הכשלון בסוף דרכי תמיד ממתין.
ניתקלת בקיר וחוזרת לנסות,
מעלה על פני חיוך, ודי לאשליות.
מנסה להמשיך, אני כבר לא ילדה,
מפחדת ליפול, מכירה את כאב האכזבה.
זה יותר מידי כואב כדי שאפול שנית,
מדוע אין בדרכנו למעלה מעלית?
מתאמצת נאחזת ושוב כושלת אחור,
מעטה האופטימיות הופך לשחור.
אך לא מתייאשת עוזרת שוב עוז,
לא אתן לכשלונות אותי שוב לרמוס.
כבר מכירה את תחילת המסע בעל פה,
נאחזת בחבלים אך הקשר רפה.
שוב נופלת ושוב מנסה להתרומם,
מלך העולם מנסה להתעלם.
מתחננת לישועה שיעזרו לי לעמוד,
כבר אין לי כח להתחיל ושוב למעוד.
אך אין כל תגובה ואני פה לבד,
נאחזת בעבר הרחוק, מניחה את הכשלונות בצד.
מחזיקה בכל כוחי ביתדות המסע,
כבר הגעתי לפתח וכתוב: "אין כניסה!!!"
הדמעות חונקות, בשביל זה המאמץ?
רגעים חוזרים ושבים והמח רץ.
חוזרת אחורה כבר נותנת לעצמי ליפול,
להיות כשלון לעולם לא אחדול.
ואז מגלה שלא נפלתי עד הסוף,
הגעתי אל הים, נפלתי לחוף.
מביטה בשקיעה לאורך הגלים,
חופים נסתרים אל מול עייני ניגלים.
ואני סקרנית אולי לשם אצליח להגיע?
אולי הפעם את עצמי אפתיע?
אך גם אם לא ואני שוב פעם אכשל,
במלכת החיפוש אני לא אתרשל.
אני עוד אמצא את אשר עתידי לי צופן,
לכשלון כח עליי לא אתן.
אמשיך לנסות עד אמצא את עצמי,
כי אם לא, מה תהיה הסיבה לקיומי?
אשוב לחפש ברחבי היקום הגדול,
מקום שיכיל את כל המכלול.
את כל הצלחותיי יחדיו עם כל הכשלונות,
אנסה להגשים את שארית החלומות.
לא מתייאשת, ממשיכה במאבק,
עוד אוכיח לרוחות בחיי, מי יותר חזק.
המקום הזה קיים, והוא לא כל כך רחוק,
כשאגיע אליו את כל פצעי העבר הוא ימחוק.
הכל יהיה שווה כשאמצא את מקומי,
המקום בו אבנה לעצמי את עולמי.