מכה ברגל עוקרת אותי מהחלום, אני פוקח את עיני וחושך מסביב,
דמות לא מזוהה רוכנת מעליי מבחינה שאני ער וממשיכה הלאה, אני
מביט מסביב בחשכה ואז אני ניזכר, ג'נין. אירועי הלילה עדיין
חרוטים בזיכרוני, אני מרים גוף הכואב משינה עם מדים ושכפ"ץ שלא
ירדו ממנו כבר שבוע, לובש את האפוד ששימש ככרית במשך הלילה,
ונעמד על רצפה מכוסה רסיסים של בטון שלפני שנייה שימשה לי
כמזרון, מסביבי האנשים מנסים להבין איפה הם, אנשים שהכרתי רק
לפני שבועיים, "מילואימניקים", אני עדיין לא יודע את השמות של
כולם, אולם בכל זאת החיים שלי תלויים בהם, וחייהם תלויים בי.
אני שומע  ברקע את המ"פ אומר למ"מ שלי "תנפץ את החלון, זרוק
רימון פנימה, תמתין מספר שניות, זרוק רימון נוסף ורק אז תיכנס,
זה ינטרל את המטענים שממתינים לנו." ברקע נשמע פיצוץ, עוד טנק
ירה פגז, או אולי מסוק אני כבר לא בטוח הם ירו כל הלילה,
אומרים שבשלב מסוים אתה מתרגל. הרעש מחזיר אותי ללילה, כשאחד
החיילים מעיר אותי, ואומר לי:" תורך לשמור", אני לא בטוח איך
קוראים לו, אבל זה לא משנה. אני קם, חושך מוחלט, לא רואים מעבר
לטווח נגיעה וגם זה בקושי, השקט נקטע מידי פעם בידי היציאות
ונפילות הפגזים. אני ניגש לעמדה, גם כן עמדה, פתח שהשארנו
כשאטמנו את החלון כדי שנוכל להציץ החוצה, כאילו שרואים משהו.
אני זוכר לא לעמוד ממול לפתח בחלון ולהסתתר מאחורי הקיר, זה מה
שחסר לי, שהצלף שלהם יפגע בי, הרוג אחד בפלוגה מכדור שפגע
בסורג וניתז אליו כבר יש לנו.  מידי פעם אני מבצע סריקה של
השטח עם אמצעי לראיית לילה. על מה אני שומר בעצם, אאאה כן, על
החברה שישנים, שלא יעבור פה איזה מחבל ויזרוק פנימה מטען צינור
דרך החלון או ייתן איזה צרור, רק שתיגמר כבר השמירה הזו מפחיד
פה רצח ככה לבד בחושך. אתם יודעים כשאתה לבד יש זמן לחשוב,
ובראשי מתרוצצים אירועי היום: הכניסה לבית, ההערכות לשינה,
אטימת החלונות בחלקי רהיטים. פתאום הצלף מודיע בקשר על זיהוי
של דמות באחד מהחלונות ממול, הקריאה בקשר הסיטה אותי מקו
המחשבה, הצלף שלנו מדווח "על המטרה" ויורה, שנייה אחריי זה
נשמעת צעקה מהחוליה ששומרת ליד הדלת בקומת הקרקע "רימון". ומיד
לאחריה נשמע פיצוץ, ושוב "רימון", ופיצוץ נוסף ואז במקום רגיעה
הם צועקים "חובש". שני רימונים שני פיצוצים ולהיכנס רק שלא
מחכה לנו הפתעה בפנים, אמרו לנו שזריקת שני רימונים אמורה
לנטרל כל מטען מאולתר שעלול לחכות לנו אבל אף פעם אי אפשר
לדעת, אני רק מקווה שהבחור שניפצע מהרסיסים של הרימונים מהלילה
לא ניפצע קשה מידי. הרי אנחנו רק בהתחלה והסוף לא נראה לעין.