פעם הייתי עוברת ברחוב, מסתכלת עליהם ומחייכת. הייתי קוראת
שירים שרשמו אחד לשני ורוחצת בשמחתם. ודבר לי לא היה חסר.
היום אני הולכת ברחוב, ומסיטה את מבטי מהם. שלא להרגיש את
הכאב. שלא להרגיש את הדקירה בלב.
אני קוראת את שיריהם וכולי מצטמקת, ומשהו בי נשבר.
משום שאני ידעתי ולו רק לזמן קצר, ובכלל לא שלם, איך זה כשיש
מישהו שקצת אוהב אותך.
ואם יינתן לי, אבקש רק משהו אחד בסיסי וכל כך קשה להשגה,
להגשמה.
אבקש ממך שתכתוב לי שירים.
אבקש ממך שתרכז את עולמך בי.
אבקש ממך שתחייך למעני ושהשאר לא יהיה קיים.
אבקש שתחזיק את ידי ותישא את מבטך אליי.
אבקש ממך להיכנס לתוך עולמי, ולהיות אהוב לבי כשם שאהיה שלך.
אתחנן לאהבה.