זה פתאום נראה לי מאוחר,
להבין את היום, ולחשוב על מחר
אני מתבגר בדרך מוזרה,
מסכם לעצמי עוד תקופה שעברה.

אנשים שהולכים ויותר לא באים,
הם פוחדים מהמוות ואני מהחיים
אף אחד לא חי בשביל למות...
ואני מנסה להבין את המציאות.

וזה סתם, רק עוד תקופה, אני עובר,
את החיים שלי קובר
הולך קדימה, לא חוזר,
יודע שזה לא עוזר.
אין שום תקוות-זה לא עובד,
ומחשבות של מתאבד
כי בשבילי יכול להיות,
שמאוחר מדי לחיות.

שוב אני עובר תקופה קשה,
ומבטיח לעצמי למצוא כבר דרך חדשה
ונושם את זה, רק פעם אחרונה,
וכל זה לא עוזר, כבר כמעט 20 שנה.

משפחה, חברים, אנשים שקרובים,
באיזה שלב של החיים, מתברר שהם עוזבים.
אף אחד לא חי מבלי למות...
ואני לא רוצה להבין את המציאות.

וזה סתם, רק עוד תקופה, אני עובר,
את החיים שלי קובר
הולך קדימה, לא חוזר,
יודע שזה לא עוזר.
אין שום תקוות-זה לא עובד,
ומחשבות של מתאבד
כי בשבילי יכול להיות,
שמאוחר מדי לחיות.

זה פתאום נראה לי מאוחר,
להבין את היום, ולחשוב על מחר...