שבורה, עם דמעות בעיניה היא דידתה לכיוון הקליניקה שעל דלתה
התנוסס שלט מוזהב שאמר: אפרודיטה, מכון לניתוחים פלסטיים.
היא דחפה את הדלת ביד מהססת ונכנסה. רצוצה ועייפה היא התיישבה
על הכורסא הכי צדדית, למרות שהמרפאה הייתה ריקה לגמרי והיא
הייתה יכולה לבחור לה כל מקום שתרצה.
המזכירה שישבה על כסאה ליד השולחן, משייפת את ציפורניה
המושלמות ורגליה הדקות והיפות מורמות על השולחן הבחינה בה
והורידה את רגליה.
"קבעת תור?" שאלה.
"לא, לא קבעתי. יש סיכוי שהרופא יוכל לקבל אותי בכל זאת?"
"אני לא בטוחה שזה אפשרי, הדוקטור מאוד עסוק". אמרה המזכירה את
המשפט התמידי שנועד לתת לקליניקה הילה של מצוינות והביטה
בעיניה העצובות של הבחורה שישבה לפניה. "מה היא עושה כאן? היא
נראית ממש שונה מרוב הנשים שבאות לפה בדרך כלל". היא חשבה
לעצמה.
"בבקשה, זה ממש חשוב לי". לחשה הבחורה בתחינה והביטה בפנים
היפות של המזכירה. המזכירה קמה ממקומה ולעיניה של הבחורה נגלה
גוף חטוב וסקסי, מן היפים ביותר שראתה.
"תגידי, איך הרופא הזה? הוא רופא טוב?" שאלה.
"הכי טוב! הוא ניתח גם אותי ואת יכולה לראות מה יצא". אמרה
המזכירה וסבבה על עקביה, גאה בשיפוץ שעברה המתנה שקיבלה מן
הטבע, מן האלוהים.
"אני אדבר עם הדוקטור, בינתיים תמלאי את הטפסים האלה". אמרה
המזכירה, הניחה לפניה ערמה גדולה של ניירות ונכנסה לתוך המשרד
של הרופא.

"יפה? מה קרה לך? לא אמרתי לך לא להיכנס אף פעם בלי לדפוק?"
שאל הדוקטור וגלגל את כדור הגולף לתוך כוס הקפה שנחה על
הרצפה.
"יש כאן מישהי שרוצה להיכנס בלי תור".
"בלי תור? אז ברור שלא! איך את מעיזה אפילו לשאול? מה קרה לך,
יפה? את זאת שאף פעם לא מסכימה להכניס אנשים בלי תור!"
"אני יודעת דוקטור, אבל יש בה משהו מוזר, אתה חייב לקבל אותה.
גם ככה הקליניקה ריקה עכשיו".
"בסדר, אבל רק הפעם". אמר והרים את הכוס מהרצפה ובדרך העיף
במבט רעב על רגליה היפות של יפה.

יפה יצאה מהחדר והביטה בבחורה. הטפסים נחו לידה, ריקים כמעט
לגמרי.
"מה קרה? למה לא מילאת את הטפסים?" שאלה יפה בתמיהה.
"מילאתי רק את השם הפרטי, את שמות ההורים ואת מקום המגורים, כל
השאר אני לא יכולה למלא". אמרה הבחורה התמהונית.
יפה אספה אליה את הטופס והביטה המומה בשם שהתנוסס עליו בכתב
עגול ויפה. ונוס.
"את צוחקת עלי! קוראים לך ונוס?" שאלה יפה וניסתה לעצור את
צחוקה.
"ונוס, או אפרודיטה, איך שאת רוצה". אמרה הבחורה באדישות ושאפה
מהסיגריה שהדליקה לעצמה בנתיים.
יפה המשיכה לקרוא את הטופס.
ליד שם האב התנוסס השם זאוס וליד שם האם התנוסס השם הרה.
בתור מקום מגורים כתבה הנערה התמהונית אולימפוס.
"סלחי לי גברת ונוס, אבל פה זה קליניקה של מנתח פלסטי ולא של
פסיכיאטר!" אמרה יפה בגיחוך.
"אני יודעת". אמרה ונוס ודמעות בעיניה. היא נשפה את העשן
באיטיות וכיבתה את הסיגריה לתוך המאפרה שעמדה על השולחן.
יפה חככה בדעתה האם לתת לה להיכנס או לא. היא ידעה שהדוקטור לא
יאהב את זה. אבל מבט אחד בעיניה העצובות של ונוס ויפה כבר
ליוותה אותה לתוך המשרד.

הדוקטור הרים אליה את עיניו, מוקסם. היא הייתה הבחורה היפה
ביותר שראה אי פעם, לפני השיפוץ. משהו בפניה נראה לו מוכר,
מאוד מוכר.
יפה הניחה מולו את הטופס החצי ריק וכשהדוקטור הביט בו הוא כמעט
נפל מהכיסא. הוא נעץ מבט כועס בפניה הקפואים והמושלמים של יפה
שרק משכה בכתפיה ויצאה מהמשרד.
"אז, גברת...ונוס, נכון?" שאל הרופא.
"כן".
"מה רצונך אצלי?"
"אני רוצה ניתוח פלסטי".
"כמובן, הרי לא סתם קוראים למקצוע שלי מנתח פלסטי. אבל איזה
ניתוח את רוצה?"
"אני לא יודעת!" אמרה ונוס ומפל דמעותיה פרץ סוף כל סוף
מעיניה.
"אל תבכי יקירה!" אמר הדוקטור והגיש לה ממחטה. הוא מחה את
עיניה ודמעה אחת נפלה על אצבעו. הוא טעם אותה ולהפתעתו היה לה
טעם מתוק, כמו של דבש.
אבל זרם דמעותיה לא הפסיק. להפך, הוא התגבר יותר ויותר.
הדוקטור קם מכיסאו המכובד, הניח את ידו על זרועה ועזר לה לעבור
לספה שעמדה שם בחדר.
מעל הספה התנוססה רפרודוקציה של תמונה שמאוד אהב. הוא הרים את
עיניו לתמונה והחזיר אותן אל פניה של הבחורה. ראשו הסתחרר עליו
והוא כמעט ונפל על הרצפה.
הבחורה שישבה אצלו, מתייפחת על הספה, הייתה העתק מושלם של
הבחורה שהייתה בציור.
"את באמת ונוס!" הוא אמר בהפתעה, נאחז בקיר ומנסה לשוות מראה
יציב לעמידתו.
"ומה חשבת? שאני משקרת?" אמרה הבחורה בין דמעה לדמעה.
"אבל זה לא יכול להיות, את דמות מיתולוגית. את לא אמיתית, את
ציור!" אמר והעביר שוב את מבטו בינה לבין התמונה.
"זה שבוטיצ'לי צייר אותי לא אומר שאני לא אמיתית". אמרה והרימה
מבט רטוב וכועס אל פניו של הדוקטור המופתע.
הדוקטור שתק למשך שעה ארוכה וברקע נשמעו רק קולות השכיכה של
בכיה של ונוס. לבסוף פתח ואמר בקול חורק: "אבל למה אלת היופי
צריכה ניתוח פלסטי?"
נחל הדמעות של ונוס, שכבר כמעט והפך לנחל אכזיב, פרץ שוב
מעיניה היפות וסחף אותה לתוך מערבולת.
היא קמה בתנועה מהירה מהספה וקרעה מעליה את השמלה הפשוטה
והדהויה שלבשה.
"תראה אותי!" צרחה בכאב. "תראה אותי!!!"
הדוקטור הביט מופתע בגופה הערום.
"אני אמורה להיות הבחורה הכי יפה בעולם ותראה את הגוף שלי!
אפילו למזכירה שלך יש גוף יותר מושלם ממני!"
הדוקטור הביט בה עוד יותר מופתע. הרי היא כל כך מושלמת.
היא התמוטטה על הרצפה, סחוטה מהבכי שעדיין לא פסק.
"אני שמנה". לחשה משראתה שהדוקטור לא מבין מה כוונתה. "ואין לי
פרופורציות".
הדוקטור גחן לידה, חפן את פניה בשתי ידיו והביט בה.
"אני לא שייכת לתקופה הזאת. בתקופה הזאת אני סתם עוד אחת. היית
מאמין? ונוס אלת האהבה, עובדת בחשפנות!" אמרה ונוס וצחקה צחוק
מזויף. "ואפילו טיפים אני לא מקבלת כי אין לי גוף מושלם כמו של
שאר החשפניות!" היא קמה בסערה מהרצפה ושלחה את ידה הארוכה יותר
אל קופסת הסיגריות שנחה על השולחן.היא שלפה סיגריה אחת מהקופסא
והציתה אותה עם גפרור שמצאה מתחת לקופסא. היא לקחה שאיפה ארוכה
והביטה בדוקטור שעדיין גחן ליד המקום שלפני רגע קמה ממנו.
"אז מה את בעצם רוצה?" שאל הדוקטור בזמן שהתיישב על הספה.
היא נעמדה על ברכיה לידו והביטה עמוק אל תוך עיניו.
"אני רוצה להיות שוב האישה הכי יפה בעולם, כמו שונוס צריכה
להיות ואת זה אתה יכול לעשות". לחשה.
"אבל מי אני שאתעסק עם יצירת האמנות הכי יפה בעולם?" שאל
הדוקטור, מבולבל. ונוס רק משכה בכתפיה חסרות הפרופורציה. "אם
אתה לא תהיה מוכן לעזור לי, אני אמצא רופא אחר! לא חסרים
מנתחים פלסטיים!" אמרה וקמה על רגליה. היא מחצה את בדל הסיגריה
לתוך המאפרה שעמדה על השולחן, לבשה את שמלתה ויצאה בסערה מן
החדר, מותירה את הרופא המום ומשותק על הספה.
יפה נכנסה לחדר והביטה בדוקטור.
"דוקטור מה קרה לך?" היא שאלה בבהלה.
הדוקטור לא ענה. הוא קם מהספה, לבש את מעילו ויצא מהקליניקה.
הוא עקר את השלט המוזהב מהדלת וזרק אותו לתוך פח זבל שעמד
בקרבת מקום. הוא נכנס לחנות צבעים בקרבת מקום וקנה מיכל ספריי
שחור. הוא התיישב על ספסל מול הקליניקה וחיכה ללילה. בלילה,
כשהתרוקן הרחוב הוא הוציא את מיכל הספריי וריסס על קירות
הבניין "המנתח הפלסטי הטוב ביותר הוא אלוהים". הוא זרק את
המיכל לאותו פח הזבל שבו נח השלט של הקליניקה, נשכב על הספסל
שמעבר לכביש ונרדם.
יד עדינה ניערה אותו בחוזקה "סליחה אדוני הדוקטור, באתי
לביקורת החצי שנתית שלי, אבל מה קרה לקליניקה?" שאלה אותו נערה
עם אף מושלם. הוא זכר כמה ויכוחים הוא שמע בינה לבין אימה
שהתעקשה שהאף שלה בסדר גמור. האף שלה באמת היה בסדר גמור, אבל
תמורת 10,000 שקלים הוא היה מוכן לנתח גם את היפיפיה שבנשים אם
היא חפצה בכך.
"אין קליניקה יותר, נסגרה". אמר בקול שבור בזמן שקם מהספסל
והלך לכיוון ביתו. הוא עלה לביתו המפואר בקומה ה13 שנקנה בכספן
של החפצות בשיפוץ, נעמד במרפסת וקפץ.
"שקר היופי והבל החן!" צרח בקול קורע אוזניים לפני שפגע באדמה.