[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דניאל סטר
/
יום בחיים

חשבתם פעם , לקחת רגע .. פסק זמן ולהסתכל על החיים מהצד ??
מתוך כל הבלגאן הבלתי אפשרי של החיים במדינה עמוסת שיגעונות
כמו שלנו , לעצור רגע את הזמן כמו אותו קטע בסרט מאטריקס ...
להסתכל על הכל מהצד ולראות בעצם איך החיים שלנו נראים ??

הזמן כל כך יקר וכל כך חשוב .. שאנחנו לא שמים לב איך הוא עובר
לנו מתחת לידיים . אנחנו כל כך עסוקים בלחיות את חיי היום
במדינה הזו .. יום רודף יום , המצב בעבודה , בביטחון , בכלכלה
לא נהיה יותר טוב ואנחנו נמצאים במרדף אין סופי אחרי משהו לא
ברור

אנחנו האזרחים הקטנים .. אלו שקמים כל בוקר לעבודה , חוזרים
בערב הביתה לאישה , לילדים , אלו שהולכים למילואים של 30 יום
בשנה , אלו שמשלמים את המסים ועוד איך .. שהמדינה שתמיד לחוצה
שנשלם יודעת טוב מאוד מה המשמעות של הזמן ואתה האזרח הקטן רק
תנסה לאחר בתשלום מסוים אבל כשזה הפוך תמיד יש את הזמן
והאמצעים להתיש אותך עד שתתייאש ...

בואו ניקח רגע אחד של זמן , נעצור את הכל מסביב ונסתכל איך
החיים שלנו באמת נראים , האים כל המרוץ המטורף הזה שווה בכלל
משהו .. הנה הבימאי צועק "אקשן" .. מכונת הזמן עוצרת בחריקה את
גלגליה ואנחנו יוצאים פתאום מהתמונה .. מביימים מהצד ממש כמו
בסרטים של הוליווד אבל אנחנו במציאות !!

אתה פתאום מרגיש את החמימות שנוחתת על העין .. קרן השמש
שמצליחה לחדור דרך השלב של התריס גורמת לך להרגשה של תחילת
היום .. לאט לאט אבל בטוח אתה מתעורר .. התהליך הזה שזורק אותך
במכה אחת מהמצב הרגוע של השינה , של החלום שבו אתה מרגיש כמו
מיליונר שעוד רגע לוקח את היאכטה ויוצא לחופשה באי בשום מקום ,
של אחד שהפרסומת של הפיס ( עוד סממן למדינה משוגעת שמעודדת את
אזרחיה להמר ולא לעבוד ) עם הבחור ההוא שצועק שלי !! שלי !!
היא למעשה עליך , חזרה ישר לתוך האמת החיים היום יומיים .

אתה כל כך רוצה להאריך את התהליך הזה אבל אין זמן , השעון דופק
ואתה צריך להביא קבלות , בעולם התחרותי של היום כמכל כיוון אתה
שומע שזמן זה כסף וכסף זה מה שמניע את החיים אתה יודע שכמו
ג4ורג אורוול וספריו אתה הכלי שנמצא בידיהם של אותם מנהלים שגם
להם יש מנהלים ומאחוריהם עומדים כל בעלי ההון והפוליטיקאים (
אלו שעליהם אתה קורא העיתונים בסוף השבוע .. שנראים כל מקסימים
ונחמדים שם אבל לך תפגוש אותם במציאות .. ) חייב להצדיק את
המשכורת שאתה מקבל .. אותו תלוש לבן שנכנס לבנק בסוף החודש
ועוזר לך לפרנס את שני העוללים שישנים עדיין בחדר השני .

רגע לפני היציאה מהמיטה אתה עוד מספיק להעיף מבט באישה שאיתך
.. זו שאיתה הלכת דרך לא קצרה היא היחידה אולי שמצליחה לגרום
לך להבין את היופי של החיים .. זו שאיתה יש לכם שני ילדים
ולמרות שאתה נשוי כבר עשר שנים , למרות קשיי היום יום וכנגד כל
הקלישאות של חכמי הדור אתה עדיין אוהב , עדיין מאוהב בה , זו
שמהווה את המשען , הכתף , הבריחה .. אתה תוהה פתאום מה יהיה
עליכם בעוד עשר שנים אבל במחשבה נוספת הרי תהיות כאלו היו לך
בעבר ..

כמה דקות מאוחר יותר שניכם ערים ומתחלים בשגרת היום , רודפים
אחרי השעון הזה שלרגע לא חדל. מתחיל הקרב של הבוקר .. בתוך
החדר המבולגן מצעצועים שלאף אחד לא היה כוח לסדר אתמול בלילה
נלחמים על ההשכמה של הילדים שרק רוצים עוד כמה דקות מהנעים הזה
של המיטה . אתה מביט עליהם ורואה את כל קיומך את מה שאתה נלחם
בעבורו , הם נראים כל כך שלווים במיטה , אתה לא רוצה להעירם
אבל אין לך ברירה .. השעון לא עוצר גם בשביל ילדים .





אחרי קרבות מאסף שניהם מתעוררים .. אתם רוחצים ומלבישים אותם
בקרב נוסף שלא היה מבייש אף חטיבת צנחנים באמצע ג4נין ..
בינתיים כוס הקפה שלכם והשוקו של הילדים כבר ערוכים במטבח
והזירה עוברת לשם .. העיתון של הבוקר נכנס לתמונה רק בכדי
לערבב את
ה "שמחה" של הבוקר שלכם ב "שמחת" שאר המדינה העולם .

אחרי לגימה מהקפה תוך כדי וידוי שהילדים גם הם אוכלים את ארוחת
הבוקר שלהם אתה נותן הצצה חפוזה בעיתון ואחרי שתי דקות אתה
זורק אותו הצידה ועובר לספורט .. שם לפחות אין גזירות כלכליות
וצווי שמונה .

סוף סוף יוצאים מהבית ..מבצע ספירת מלאי שכולם בחוץ , יורדים
במדרגות של הבניין בו אתם גרים בדירת 3 חדרים בבית ממוצע ,
בעיר ממוצעת בלי הרבה גינונים של עושר או עוני סתם בית ממוצע
.. אתה מחייך ואומר שלום לשכן ההוא ממול שגם הוא יורד עם
משפחתו לחניה ... רגע לפני שאתה נכנס לרכב אתה מציץ לכיוון
תיבת הדואר לוודא שאין שם כל מיני מעטפות חומות , ירוקות , עם
סמל המדינה עליהם .. אתה נושם לרווחה כשהתא ריק .. לפחות תחילת
היום רגועה .

מוריד את הילדים במוסד החינוכי שלהם לא לפני שאתה מרביץ אליהם
חיוך כי אתה יודע שבמשך היום תראה אותם רק מהתמונה על השולחן
שלך בעבודה והפגישה הבאה שלך איתם תהיה רק בערב .. אתה ממשיך
לכיוון מקום העבודה ורגע לפני שאתה יורד נותן נשיקה לאישה
ולוחש לה בשקט להתראות . אחרי שאתה יורד מהרכב היא ממשיכה
למקום עבודתה . אישה עובדת יש לך , הלוואי ויכולתם לאפשר לה
להתפתח לפי רצונה אתה מהרהר פתאום אבל המחשבה על משכנתא מחזירה
אותך למציאות ואתה אומר תודה ששניכם מועסקים .

עכשיו הבימאי צועק "קאט" .. החלק הראשון של היום שלך נגמר ..
החלק של הבוקר .. אתה מסתכל מהצד וחושב , אלוהים , אם ההתחלה
נראית ככה , איך נראה היום ?? הנה אתה מתחיל לקבל מושג על הזמן
.. כמה הזמן הוא אחד היסודות של החיים המודרניים שלנו .. אולי
כאן גם מתחילה לעלות המחשב בראשך על מה לעזאזל קורה פה , מי זה
המשוגע הזה ?? אתה ??

בכניסה לעבודה אתה רואה מולך את השומר , מחייך לעברו ואמר בוקר
טוב .. אתה חושב לרגע איזה מזל שאתה לא נמצא בנעליו ... לעמוד
שם כל היום בשביל שכר זעום וחיים הרבה פחות קלים משלך .. לא
שלך קל .. . מעביר כרטיס , הנה עוד מוסד שיודע להעריך את הזמן
שלך היטב , חבל שעל תפוקה אין שום הערכה פה . ליד המעליות אתה
נפגש עם עמיתים לעבודה , אנשים כמוך , בעלי משפחות שעברו דרך
דומה לשלך עד שהגיעו לכאן לכניסה למעלית .. מעיין מקום מפגש של
"קולגות" לחיים ...

נשמע הצלצול עולים במעלית , כל אחד יורד בקומתו ונבלע בעומק
הקומה אי שם באחד החדרים האפורים בפרוזדורים המשעממים האלו
שהתמונות שמכסות אותן לא מצליחות להסתיר את האפרוריות .
עכשיו תורך לצאת .. אתה מחייך לכולם אומר שלום ויוצא אל הקומה
שאתה מכיר כבר כל כך טוב .. אותן התמונות , אותה הספה בכניסה ,
מחייך אל המזכירות שאתה כבר מכיר אותן , בעליהן ואפילו את שמות
ילדיהן כל כך טוב . ממשיך במסע הקבוע אל אותו החדר בפינה של
הקומה שם משמאל ...

הדלת כבר פתוחה , השותפים לחדר כבר הקדימו אותך גם להם הזמן
הוא גורם קריטי והם פה .נכנסים לעבודה אתה שקוע כולך בבוס שלא
מפסיק ללחוץ ולכעוס , בלקוחות שלא מפסיקים להתקשר ולשגע אותך
בטלפון ) הרי הלקוח תמיד צודק ככה לימדו אותך. רק מה זה שכתב
את המשפט המנצח הזה לא נולד בישראל ) , במסך ההוא מול העיניים
, בעבודה . הזמן שלך עובר , חולף השעון ממשיך לרוץ , אתה לא שם
לב איך נבלעת בתוך חור שחור בתוך היום שמתחיל בבוקר ונגמר עם
צאת הנשמה לפנות ערב , הכל מתנהל כמו לפי סדר מסוים , מתוזמן.

רגע לפני הפסקת הצהרים תופס אותך מעל המסך מנסה לבדוק משהו ,
אתה פתאום זורק מבט אל התמונה של הדמויות המחייכות האלו שם
בקצה השולחן , אישה , גבר ושני ילדים שמחייכים בזמן אחר במקום
אחר ,אתה יודע שלכל החור השחור הזה יש תחתית , שיש לחיים יותר
ממשמעות אחת אפורה .

הפסקת הצהרים , אתה יוצא לאכול , מעביר חוויות עם שאר עמיתך
לשולחן בחדר האוכל , אוכלים , מדברים ומצחקקים , אופס הזמן
עובר חייבים לחזור למשרד . הקטע היחידי שנורמאלי ביום העבודה
מסתיים מהר מאוד וחוזרים לשולחן , לניירות , לבוס , ללקוחות
ולתמונה שהיא הדבר שמחזיק אותך כאן וחזק.

היום נמשך והשעות עוברות באמצע אתה מקבל צלצול מהאישה , פתאום
אתה יוצא לכמה שניות מהשגרה של העבודה , היא מספרת לך שיצאה
מהעבודה היא אספה את הילדים בדרך והם הולכים להוריך , הקול שלה
, אתה מת להצטרף אליהם , אבל איזו ברירה יש לך ??
פתאום אתה שם לב שהאורות דלוקים , שכבר מחשיך בחוץ ושהגיע הזמן
לגמור את היום הזה שלא רוצה להיגמר ,לצאת מהחור השחור הזה .
כמה שעות ועצבים בזבזת כאן על דברים כל כך לא חשובים ולפעמים
גם לא ברורים אבל זו הפרנסה אתה חושב ומביט לעבר התמונה ההיא
.
עוד "קאט" אחד נשמע ברקע . הכל נעצר, יש חריקה של בלמים ואתה
שוב בכיסא הבמאי .. חוזר למבט צד ממש כמו במכשיר DVD שמאפשר
ריבוי זוויות . אתה פתאום מהרהר האם הכל באמת כל כך מונוטוני .
האם החיים אמורים להיות כאלה ?? אתה נזכר בתמונה ההיא על
השולחן , בטיול שלך עם המשפחה בשנה שעברה , שבועיים של חופש
והרבה זמן איכות עם האישה והילדים ואתה מבין שהחיים שלך לא כל
כך מונוטוניים בסופו של דבר אבל על החלק היפה צריך לשלם וזה
המחיר , זו דרכו של עולם בחיים שלנו צריך גם להתפשר , האומנם
??.

יוצא מהעבודה חצי סחוט , מעביר כרטיס , עייף מהיום הזה שעבר ..
ככה סתם יום שגרתי תופס את האוטובוס הכמעט אחרון , בדרך שם
במושב מהרהר על החיים , על הזמן שבורח לך על היום שהתבזבז , על
המצב אתה בוהה בנוף שנשקף מהחלון תוך כדי נסיעה חושב על האנשים
, הנשים שעוברים לך מול העיניים , איך הזמן שלהם רץ ?? האם הם
מנצלים אותו הכי טוב שאפשר ??

אתה מגיע לדירה של הוריך , אנשים מבוגרים שגידלו 3 ילדים תוך
כדי עבודה , את החיים הם נתנו בשבילכם , כדי שתלמדו , שיהיה
לכם מקצוע טוב . אתה מבין עכשיו כשאתה הורה מה המשמעות של
המשפט הזה . הורים שהשקיעו את כל זמנם בכם הילדים , ההורים שלך
לא נהנו הרבה במשך החיים שלהם כי לא היה להם זמן לזה . הילדים
היו במרכז החיים.

נכנס בדלת ורואה את הילדים רצים לעומתך מחייכים , אתה מבין שזה
הטעם שלך לחיים ושכנראה לא אתה זה שתשנה את העולם כי אתה פשוט
כמו כולם ואתה כל כך מקנא בכוח הנפשי שהיה להוריך ומקווה שרק
תמצא כוחות כאלו בשביל ילדייך .

שוב פעם נשמעת הצעקה "קאט" , אתה מקפיא את הסיפור,. מביט
בילדים מכסא הבמאי וחושב איך שהחיים רצים מהר קדימה , הזמן הוא
גורם חשוב וקריטי .. אתה רואה את הילדים שלך גדלים מול העיניים
, כל כך מהר שאתה לא מספיק להבין איך פתאום יוצאות להם השיניים
( לילות ללא שינה , חלק מרבים שעברו עליכם ) , הם מתחילים ללכת
, לדבר ( ה "אבא" , "אמא" הראשון שגרמו לכל כך הרבה התרגשות )
, ההליכה לגן . הם גדלים ואתה מלווה אותם מהצד וחושב איך יראה
העתיד שלהם , האם גם הם ירדפו אחרי הזמן ?

אתה חוזר למציאות בלחיצת כפתור והשניים האלו קופצים עליך כאילו
שלא ראו אותך חודש. אתה מחבק , אתה אוהב . לא ראית אותם כל
היום והנה אתה מקבל דוגמא לאיך הזמן יכול לעבור גם אחרת , זמן
שלא יעבור , זמן שייחרט לך בראש לכל החיים .

אומרים שלום להורים שמסתכלים עליכם מנקודת זמן הרבה יותר רחוקה
, אתה רואה את החיוך בעיניהם ואתה יודע שגם בגיל הזה עוד אפשר
ליהנות מהזמן , זה מרגיע אותך קצת , הפחד הזה משעון שהולך
ואוזל , שעון החול של החיים . גם לקראת סופו עדיין אפשר לינות
מהזמן .



חוזרים הביתה , עכשיו מתחיל הזמן של הקרב האחרון והסופי של
היום להאכיל את המשפחה ולשלוח את כולם לישון . אחרי מאמצים לא
קטנים , מטבח מלוכלך וסלון מבולגן נהיה שקט על הבית . הילדים
במיטות ישנים .. אתה מביט בהם מהדלת של החדר ונהנה לראות את
הרגיעה על הפנים שלהם . זמנם לדאוג עוד יגיע .

סוף סוף הגיע זמן האיכות של האישה . זו שמהבוקר לא ראית , שרצה
אחרי הילדים שלא היה לה רגע זמן .. שוב הזמן הזה .. עכשיו יש
לכם מעט מאוד זמן לעצמכם , את רוב השיחות שלכם אתם מנהלים במשך
השבוע הן בטלפון , הלוואי והיה יותר זמן .. אתה מסתכל עליה ,
אותה אישה שאיתך כבר כל כך הרבה שנים , מכירה אותך כל כך טוב ,
איך שהזמן עובר .

רגע לפני שאתם מסיימים את השיחה ונכנסים למיטה ,רגע לפני שאתה
מכבה את האור ונכנס שוב לעולם החלומות עם האיים והיאכטות ,
מגיע ה "קאט" האחרון . אתה רואה איך עבר עליך היום ומגיע
למסקנה שגם אם רוב היום הזמן באמת עובר ככה סתם הרי שיש הרבה
מאוד קטעים ביום הזה ובחיים בכלל שאתה מבין שבעצם גם אם אפשר
היה אחרת אתה לא רוצה שום דבר מעבר למה שיש לך . הזמן הוא דבר
וירטואלי ולא ניתן לכסות מאה אחוז ממנו בדברים מעניינים . יש
כאלו שעושים דוקטורט , יש כאלו שמטפסים הרים ויש כאלו שמגדלים
משפחה. אתה בחרת באפשרות השלישית להעביר אתה זמן ואתה לא מצטער
לרגע .

מה אתם אומרים ידידי ?? האים אתם מנצלים את הזמן שלכם היטב ??







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה בחורות
מנשקות צפרדעים
בתקווה שיהפכו
לנסיכים ולא
בולעות זרע
כשאומרים להם
שזה בריא?!

איש רוח


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/8/02 15:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאל סטר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה