שתיים בלילה . אתה אפילו לא שם לב לשעה . כולך שקוע שם בין
המילים , האותיות בתוך המסך המרצד מה שעברת בימים האחרונים הוא
דבר שקשה לתאר אותו .  אתה פשוט נשאב לתוך המחשב , מרגיש כל
ביט שעובר בחוטים כאילו זוהי כדורית דם לבנה המובילה חמצן מהלב
למוח ,  אתה מהופנט , מחכה לכל משפט חדש שירצד שם על המסך ,
מגיב מהר וכותב משפטים באופן שאף מכתב אהבה לוהט לא היה מתבייש
בהם . מה שהכי מוזר שאתה בכלל לא יודע עדיין מי מולך , כל מה
שהבנת שזו בחורה בשנות העשרים לחייה שגרה באזור  , אפילו את
שמה אתה עדיין לא יודע  אבל אתה מוכן כבר עכשיו באמצע הלילה
לפגוש אותה . . מי היה מאמין שדבר כזה יכול לקרוא לבן אדם ככה
סתם בישיבה מול מסך המחשב .. לא בפגישה מקרית ברחוב או באיזה
פאב , לא בחוף הים או בקולנוע ..

בכל התחיל לפני כמה ימים , חזרת מעוד יום של שיגרה בעבודה וכאב
הראש הרגיל הביא אותך ישר למקלחת . אחרי שעה ארוכה מתחת למים
שכל טיפה שנפלה עליך גרמה לגופך לצמרמורת של רוגע ופשוט סחטה
את הרגשת הלחץ  מגופך אתה מתכסה בבגדים קלילים של בית , חוטף
משהו מהמקרר  והולך לנוח .. שלוש שעות ישנת באותו ערב , פשוט
נפלת שדוד על המיטה וחשבת שתירדם עד הבוקר אבל כנראה שהגורל
הוא זה שגרם לכך שתתעורר .

זיפזפת על ערוצי הטלוויזיה ,  האמת שמזמן אתה כבר לא צופה
במכשיר המשעמם הזה  כל ההבטחות של העולם הדיגיטאלי המעניין
התבררו כבלון אחד גדול מנופח ומאתיים הערוצים שקיבלת הביתה רק
גורמים לפיהוק אחד גדול.  לאחר שהתייאשת שוב מהתוכן הרדוד
שהמכשיר הזה יכול להציע כיבית אותו והחלטת לנסות את מזלך מול
המחשב .

קרוב לשנתיים שאתה לבד , החברה הרצינית האחרונה שלך עזבה אותך
בטריקת דלת אחרי שהחליטה לחפש את עצמה פתאום ואתה שלא הבנת מה
היא בכלל רוצה פשוט נתת לה ללכת , ככה סתם. יכול להיות שגם אתה
הרגשת שהסיפור ביניכם לא יחזיק מעמד ושמחת שהיא זו שחתכה קודם
.

לקח  לך קצת זמן להתאושש ממנה אבל מאז לא מצאת מישהי שהרגשת  
שהיא זו שאתה רוצה להיות חלק ממנה , שתשלים אותך , זו שאיתה
אתה מרגיש אדם טוב יותר, זו שאתה רוצה ראות בבוקר רגע לפני
שהיא מתעוררת . היו כמה בחורות בדרך אבל הסיפור לא החזיק הרבה
וחלקם גם הפכו לאכזבות שגרמו לך באיזשהו שלב לקחת פסק זמן מכל
הנושא הזה של נשים, פשוט לנוח.  

הפיתרון היה המחשב , השתמשת בו בתור מפלט , בתור בריחה  .
התחלת להשתתף בפורומים ואחר כך בצ'אטים .  סתם ככה להכיר אנשים
חדשים וכל ההזהרות הלו ממי שנמצא שם בקצה השני לא כל כך הפריעו
לך. ככה העברת הרבה מהערבים שלך בבית מול המסך , כותב , מקבל
תשובות והכל וירטואלי  , שום דבר לא מוחשי . אולי העדפת שהכל
יהיה וירטואלי כי החיים המציאותיים הם אלו שהבריחו אותך לשם .


נהנית להתחבא מאחורי שם אלמוני ולשחק עם אחרים , נהנית
מאלמוניות מהחסינות הזו מלהיפגע דבר שהיה חסר לך מאוד בעולם
המציאותי . פתאום היה יותר קל לך להיפתח לדמויות שאתה בכלל לא
מכיר לשפוך את צרותיך ולהקשיב לאלו שלהם , סיפרת שם דברים שאף
אחד מחברייך הקרובים לא ידעו , על ההרגשות שלך , על החברה
הקודמת , על האכזבות ופתאום היה גם מי שיקשיב .

לא ידעת מי שם אבל הוא היה שם , סתם איזה כינוי על המסך
שלפעמים היה  קצת מוזר או מצחיק אבל הוא שמע וגם הגיב. בדמיונך
הפרוע חשבת על אותו בחור/בחורה ( לך תדע)  מהצד השני איך הוא
נראה , מה הוא עושה , אבל מעולם לא העזת לשאול  , לנסות באמת
לראות מי שם מאחורי החלונות , מהצד השני. כל זה עד לאותו ערב  
..

הכל החל משיטוט בפורומים של האתר החביב ביותר עליך באינטרנט
"תפוז" . אתה משתתף קבוע בכמה פורומים ואחד מהם נקרא "אהבה
ורומנטיקה" . פעם אחת נכנסת לשם כדי לחפש רעיונות להפתיע את
אחת החברות שלך ומאז נשארת שם עם האנשים , הבעיות והתמיכה.
התקופה שעברת לאחר הפרדה  גרמה לך להיכנס לפורום רבות  . מה
שהכי אהבת שם זה לגלות שאתה לא לבד , שיש עוד הרבה כמוך
והתמיכה ההדדית בפורום משכה אותך עוד יותר פנימה בקסמי המקום
הווירטואלי הנפלא הזה .


יום לפני ענית שם לבחורה שהחבר שלה עזב אותה  וניסית לנחם אותה
. "יהיה טוב" כתבת לה , ניסית לעודד את רוחה , הרי גם אתה עברת
כמה מקרים דומים של פרידות בתקופה האחרונה ומי אם לא אתה מבין
לליבה של אותה הבחורה . גם אתה מכיר את ההרגשה של חץ המתכת הזה
שחותך את ליבך  וגורם לרגשות האהבה להתפרץ החוצה ומה קורה כאשר
מושכים אותו החוצה - נותר הפצע באמצע , פצע ששותת כאב והרבה
נחמה אין לו , רק הזמן התרופה היחידה שגורמת לפגע להפוך לצלקת
. צלקת שאתה נושא עמך עמוק בתוך הנפש להרבה מאוד זמן .

פתאום שמת לב לתגובה שקיבלת  : "אני מסכימה עם כל מילה" הייתה
הכותרת ולצידה לאייקון הזה של הפרצוף הצהוב  המחייך עם הפרח .
הכינוי של העונה היה מסקרן יותר "נולדה לאהבה" . לחיצה קלה על
הכינוי והנה מולך הפרטים של הבחורה : בת 24 , מאזור מגוריך ,
רווקה וזהו , לא יותר מידי .

משהו בלב אמר לך שאתה חייב לעשות משהו .. לך תדע , אולי יצא פה
משהו .  באותו רגע גם ניסית להתעשת ולהפוך ריאלי , שהרי אתה
בחור משכיל והלב אולי אומר דבר אחד אבל המח תמיד חושב אחרת
ככה זה באהבה . המח אמר באותו הרגע  שהסיכוי שיצא משהו מזה כל
כך נמוך ש שאולי כדאי לוותר . בסופו של דבר יותר מידי לחשוב
תמיד הורס דברים , ספונטאניות לפעמים טובה יותר חשבת לעצמך
וכמעט כמו תמיד הלב ניצח והחלטת לרשום מסר, שלחת לה מסר אישי
.

מה שאתה זוכר מכל הסיפור זה החלפת מסרים של נסתיימה ובאיזה שלב
מצאת את שניכם   בחדר צ'אט באמצע הלילה משוחחים . את שמה אתה
עדיין  לא יודע אבל משהו בבחורה הזו מושך אותך ,  משהו גורם לך
להישאב עמוק לתוך החדר ההוא בין המילים המרצדות על מסך הזכוכית
הזה . אתה  מרגיש כיצד אתה נמשך פנימה אם אתה רוצה או לא  ולאט
לאט זה נראה כמו מעיין בליינד דייט רק שהוא מתקיים באיזה חדר
וירטואלי בלי שמות אמיתיים ובלי כוס הקפה .

השיחה ביניכם קולחת ואתה לומד שהיא סטודנטית למחשבים , לומדת
באוניברסיטה שבה אתה  סיימת את לימודייך וכך נוצר הנושא הראשון
לשיחה . בהמשך עוד נכונו לך כמה הפתעות כאשר מסתבר שהבחורה
מכירה  את השכונה שלך כי היא נולדה וגדלה שם .  בירור נוסף
מעלה שהיא עוקבת כבר כמה זמן אחר תשובותיך בפורום ההוא אבל עד
לאותו יום לא הגיבה . משהו גרם לה להחליט שהיא מפסיקה את
השתיקה ועונה לך .

השיחה נמשכת ולאט לאט אתה מתחיל להבין שלכל הרוחות יש פה משהו
. בחורה שלא ראית מימיך ( או שאולי כן , לך תדע גדלה אצלך
בשכונה ) ואתה עדיין לא יודע את שמה  אבל אתה פשוט מרגיש בשיחה
איתה שאתה נסחף פנימה . אתה מנסה להיות כמה שיותר נחמד ועדין
בשיחה ולהימנע , לפחות נכון לעכשיו לנסות ולהוציא ממנה שם או
טלפון . אתה חושב לעצמך , העסק הולך טוב למה ללחוץ  ניתן לזה
זמן , זה כבר יבוא . פתאום אתה מרים את הראש לכיוון השעון .

מסביב חושך גמור , רק אתה והמסך שדולק , הנורה הקטנה שמאירה את
שניכם מאירה על השעון שכנראה לא שם לב כל כך למה שהולך כאן
והמשיך במרוצו אחרי הזמן , הוא לא עוצר בשביל אף אחד וגם לא
בשביל האהבה . כבר אמצע הלילה ומחר יום עבודה . אתה נפרד מ
"נולדה לאהבה" בברכת לילה טוב ואלף התנצלויות על כך שאתה חייב
לנוח כמה שעות לפני שהשחר עולה ואתה חייב לחזור למקור הפרנסה
שלך , ניגוד מוחלט לאווירה ששרה כאן בחדר הזה .

רגע אחרי היציאה אתה שולח לה מסר נוסף בכדי שתדע כמה נהנית
ושמחר בערב באותו חדר באותה השעה אתה שם .. אתה לא מספיק לצאת
מהאתר וכבר אתה מקבל תשובה .. היא תחכה לך שם . החיוך שמתפשט
לך על פרצוף יותר יפה מהסמיילי ההוא על האייקון . הלב שלך
מתחיל להרגיש משהו .. סוג של פרפור כזה מאלה שמבשרים לך ,
ידידי אתה בצרות . הולך לישון , לוקח לך זמן להירדם , אתה מנסה
לחשוב איך היא נראית  .. גבוהה ?? נמוכה ?? בלונדינית ??
אדמונית ??  רזה ?? מלאה ?? אתה נרדם תוך כדי המחשבות וכל
הסיפור עובר לחלום המתוק שאתה חולם עליה .





בבוקר אתה קם מוקדם יחסית . מוזר שלמרות הלילה הקצר אתה מרגיש
טוב . ההרגשה קצת מוזרה למען האמת אתה מרגיש את הפרפרים בבטן
אבל לא יודע מי גרמה לך את זה . זה מאוד מזכיר לך את השרות שלך
על סטי"ל בחיל הים . כל הקטע האגדי של ההקאות בעת ההפלגות
שנגרמות ע"י הקונפליקט במוח  שבין חוש הראיה לשיווי המשקל דומה
למה שאתה עובר עכשיו  . שם את מרגיש את הטלטולים אבל לא רואה
אותם בעין וזה גורם לך לבחילות כאן  אתה מרגשי את הפרפרים בבטן
אבל לא יודע מי גרמה לך לזה ולכן הרגשה מוזרה של מאוהב ולא
ברור במי . קפה טוב יפתור את הבעיה ..

הרצון שהיום יעבור בשנייה ותגיע לילה שם לחדר הוא חזק , אתה
נזכר פתאום בהתחלת הסיפור שלך עם החברה ההיא . אתה נזכר את
הימים הראשונים של הפרפרים הללו,את המפגש הראשון , הנשיקה
הראשונה , הפעם הראשונה שבאה אליך לדירה ושנסתיימה בבוקר
כששניכם חבוקים עמוק מתחת לשמיכה אחרי לילה שלם של דיבורים .
כל הדברים הללו שהיו חסרים לך עולים וצצים שוב . פתאום אתה
שומע את השעון המעורר זה שאמור להעיר אותך על כל מקרה  , במכה
אחת אתה יוצא מהחלום וחוזר למציאות  ,  הקפה באמת וזר .

הריטואל של הבוקר עובר מהר ואתה מוצא את עצמך במשרד , בעבודה .
היום עובר בלי שום אירוע מיוחד .. ואתה יוצא מהעבודה מופתע
לטובה מהיום השקט הזה שעבר עליך . במשך היום לא חשבת הרבה על
הסיפור של הלילה אבל באיזו שהיא צורה זה הרגיע אותך ,. דווקא
עכשיו כשאתה יוצא מהדלת אתה מביט באנשים שעוברים סביבך וחושב
לעצמך .. לך תדע היא עוד בטח פה איפה שהוא מביטה עלי  ואתה לא
יודע כמה אתה צודק ...

היום זה היום של ההורים , אחד משנים שלושה ביקורים שבועיים
שאתה עושה להעברת כביסה , אוכל של אימא  ושיחות עם ההורים  .
מאז שאתה שוב לבד הפגישות בללו נעשות תכופות יותר ויותר והאמת
שעם המשפחה שלך יותר קל לך להתמודד עם הבדידות . היום אתה מקצר
. ההורים המופתעים לא מבינים למה אבל אתה מקווה שבקרוב מאוד
תוכל לספר להם . אתה אוכל מהר , לוקח את הכביסה הנקייה ואתה
שוב בדרך .. רק להגיע בזמן לחדר , רק לא לפספס.

אתה נכנס לדירה כמו רוח סערה זורק את הכביסה על הספה וניגש ישר
למחשב , מדליק אותו . הדקות עד שהוא עולה והדפדפן נפתח בעמוד
הבית של "תפוז" הן כמו נצח עבורך . אתה שהעברת בשלווה יום שלם
פתאום נכנס ללחץ של הזמן , פתאום אתה שם לב להבהוב "יש לך
הודעה חדשה" . אתה נכנס לטראנס . איזו הודעה ?? ממנה ?? מנסה
לחשוב מה היא כבר כתבה . שוב אתה נכנס ללחץ זמן עד שהשרת של
ההודעות מציג את הרשימה .. באמת  ההודעה ממנה .. ווהוו  איזה
לב בכותרת שאומרת "אני מתגעגעת" .

סוף סוף ההודעה עולה וכשאתה פותח אותה אתה שם לב שמדובר למעשה
במכתב ממנה . ככל שאתה נבלע במילים שהיא כותבת אתה יותר פשוט
המום יותר  , אתה מתחיל להזיע . הבחורה הזו שאתה מתכתב איתה
עכשיו , כבר כמה לילות בחדר ההוא מהצ'אט החליטה לחשוף חלק
מסודותיה  והחלק הזה פשוט לא נתפס ..

"מתגעגעת אליך"

שלום יקירי. הימים האחרונים  שעברו עלי מאז שהחלטתי להיחשף
בפנייך הפכו להיות מדהימים .  אני רוצה לחשוף בפנייך כמה דברים
שלא ידעת עלי ובטוח יפתיעו אותך .  את העובדה שאני עוקבת אחרי
תגובותיך כבר כמה זמן אתה כבר יודע . מה שאתה לא יודע שאני
מכירה אותך ... נפגשנו כבר כמה פעמים ולמעשה אנחנו מכירים מגיל
די צעיר . רוב הזמן המפגשים היו אקראיים , חלקם אפילו בערבים
שבילינו יחד כחלק מחבורה של חברים . האמת שבהתחלה לא הרגשתי
כלפיך דבר אולם משנה לשנה ככל שגדלנו יותר , בכל פעם שנפגשנו
הרגשתי שאני יותר ויותר מתקרבת אליך . בפעם האחרונה שנפגשנו
היית עדיין עם החברה שלך ואני יצאתי עם מישהו . כבר אז הרגשתי
שיש לי משהו כלפיך אולם לא הרגשתי שאני יכולה להגיד משהו כי
נראית כל כך מאוהב  .

לפני כמה שבועות באקראי דרך חברה משותפת נודע לי שהחברה שלך
עזבה אותך ואתה פנוי , היא גם סיפרה לי שאתה כותב בפורום הזה
ואז החלטתי לנסות את מזלי איתך . אני עדיין לא רוצה לגלות לך
פרטים נוספים . כמו שנאמר החיפזון הוא מהשטן . כשתקרא את זה
אתה בטח תנסה להיזכר במי מדובר . אני לא בטוחה שתוכל כי לא
מישהי שזוכרים , אני בחורה שקטה שלא מתבלטת .  בכל מקרה
להתראות בחדר היום...

נולדה לאהבה

נ.ב אתה באמת מדהים כמו שחשבתי .. היה שווה לחכות כל השנים
הללו

אם אפשר היה לתאר את מה שאתה עובר אז האווירה של חדר טיפול
נמרץ היא המתאימה . הצפצופים של המכשירים , הלב שמחובר למכונה
ואתה שמחובר לכל הצינורות הללו אחרי התקף לב חריף .  איך היא
עשתה לך דבר כזה . מילא שהתוודתה אבל עדיין לא נחשפה  לגמרי
ולך תדע מי היא . עברת כל כך הרבה מאז שהיית קטן ואתה לא זוכר
את כל הבחורות שהכרת  , מה גם שהצינורות מפריעים לך לחשוב .

הפעם כנראה ונפלת בגדול . כל סיפורי האגדות של  סינדרלה
מתגמדים . אתה חי במציאות וזה נראה כמו שאתה באמצע הקזינו בלאס
ווגאס ומכונת המזל שכרגע הכנסת לתוכה מטבע נעצרה על שלושת
הסימנים הזוכים והתאורה המהבהבת והצפצופים שלה פשוט נפלו עליך
יחד עם הכסף.  קשה מאוד להבין איך סיפור סינדרלה שכזה נפל
דווקא עלייך .  השאלה שהכי משגעת אותך היא מי זו לעזאזל ואיך
לא שמתי אליה לב כל השנים הללו .

עכשיו אתה באמת זקוק למקלחת והפעם קרה . המים צורבים לך את
העור שגם ככה הוא חלק מהגוף שלך שיוצא מכלל שליטה . אתה לא
מסוגל לאכול כלום ועובר מהחלק הזה ישר למחשב . עכשיו סופרים את
הדקות כי התעלומה הזו הופכת אותך לשרלוק הולמס ואותה לרוצח
המסתורי אתה חייב לפצח אותה . הרוצח חייב להיכנס לכלא שבמקרה
הזה הוא הלב שלך . המחשבה שמתרוצצת לך כרגע במח : אלוהים האים
זהו זה ?. האים הבחורה המטריפה הזו שאני מכיר / לא מכיר הצליחה
בעזרת קטע מדהים לעשות לי את זה . אתה מרגיש שאתה נופל לבור
והבחורה הזו רק מעמיקה אותו .

הנה מגיעה השעה היעודה ואתה נכנס לחדר .. היא עדיין לא שם ..
אתה כולך רועד כמו נאשם שמחכה לפסק הדין שלו לפני אולם שלם
והשופט מתמהמה להיכנס פנימה . דקה .. שנים .. חמש .. אתה ממש
סופר אתה זמן .. או הנה משהו .. היא פה !!  מתחילים להתכתב שוב
. אתה מחמיא לה על ההשקעה הזו ומודה שאתה פשוט המום . היא
מצחקקת בצורה וירטואלית  ועונה לך שתיארה לעצמה שככה יקרה .
היא מבקשת דבר אחד . אל תנסה לחשוף אותה עדיין . בוא נדבר כמו
אתמול , שלשום  , היא נהנית ועדין לא רוצה להיחשף באופן מלא .
אתה כמובן נענה לבקשתה למרות אי הרצון שלך . איזו ברירה יש לך
??

הזמן עובר , השעות נמשכות ואתם ממשיכים לדבר .. אלוהים כמה
שאתה רוצה לשלוף אותה מתוך המסך ולהדביק לה נשיקה כזו שכמו
שיוסי בנאי תיאר באחד משירי השנסון הנפלאים שתרגם ואתה כל כך
אוהב "נשיקה כזו שהיער שר"  .  אתה מרגיש שאתה רוצה להריח את
ריח גופה , את שיערותיה , להביט לה עמוק בעיניים . אתה רוצה
שהווירטואלי יהפוך למציאותי  , אתה רוצה לעבור למציאות , השיר
הנפלא  "פנים אל מול פנים" של פוליקר עולה במחשבתך אבל  אין לך
ברירה אתה חייב ללכת בדרכה כי אתה מפחד שתאבד אותה וזה לא בא
בחשבון.

הימים הקרובים עוברים במהירות שאתה בקושי מעכל , ההרגשה מאוד
לא ברורה . מצד אחד אתה מרותק מבחורה שמושכת אותך בקשר
וירטואלי לכיוונים  שאפילו לא חלמת עליהם . מצד שני מסתבר
שאיפה שהוא בתאים האפורים הללו אתה מכיר אותה אבל לעזאזל לא
מצליח להיזכר בה  איפה הראש שלך כשאתה צריך אותו ?? הולך
לאיבוד  בנחלי ההתאהבות כנראה ..

השיחות בחדר מתארכות ומגיעות למקומות כל כך נמוכים שים המלח
נחשב לפסגת האוורסט לעומתם . כשהכול וירטואלי הרבה יותר קל
כנראה להישפך ככה סתם . אתה מספר לה על הכישלון של האהבה
האחרונה שלך ועל האכזבות שלכך והיא בטון רגוע ממש משמשת
כפסיכולוגית מבינה . ברור לך שהיא מושכת אותך לתוך זרועותיה
הוירטואליות אבל הכל נראה לך כל כך אמיתי שזה פשוט כואב ממש.

בין המשפטים שנשפכים על המסך , האותיות , המילים שרצות שם על
חלון הזכוכית הזה לעולם הווירטואלי שאתה פשוט רץ עליהן , בניהן
מנסה להיכנס לתוכן . אתה מנסה לערבב וירטואלי במציאותי שהרי כל
הסיפור הזה במילא נגוע בשני הצדדים . שיחות הנפש מתרחבות
ועכשיו גם היא מתחילה להיפתח. סימן טוב , אתה חושב לעצמך כי
הנה אולי סוף סוף תתבהר לך דמותה המטושטשת.



באיזה שהוא שלב אתה מגלה שהבחורה שמולך עובדת באזור בו נמצא
הבניין שבו אתה עובד,  דבר שגורם ליצר הסקרנות להיות חזק יותר
. הרבה מאוד נשים עובדות שם . בניין גבוהה באמצע העיר המכיל
חברות רבות מאוד ובניהן כמה חברות תוכנה .  אתה תופס לרגע
שיכול להיות שבעצם אתה אולי רואה אותה מידי יום במעלית , בחדר
האוכל המשותף שלך הבניין , פרוזדורים , אויש אלוהים זה כבר
הופך לסיפור מהאגדות .

למחרת אתה מגיע לעבודה כולך תזזית . אתה מסתכל לצדדים , בודק
כל בחורה שעוברת לך מול העיניים  - במדרכה , בלובי , במעלית ,
בפרוזדורים  , לך תספר לחברה את מה שעובר עלייך ..  אתה מנסה
לזהות פרצוף מוכר של מישהי מהעבר ודי קשה לך .. יש פה ושם כמה
פרצופים מוכרים לך של בחורות אבל אתה נבוך מידי בכדי לגשת
ולשאול .

צהריים . כולם מתחילים להיפלט מהחדרים הממוזגים לתוך
הפרוזדורים וישר למעלית בצורה מסודרת כאילו יש פה איזה שוטר
תנועה שמכוון את הזרם . אתה יורד עם כמה חברה במעלית לחדר
האוכל וגם שם אתה ממשיך לחפש . אתה בודק את הבחורות שעוברות
,יש לך הרגשה מוזרה שהיא כאן איפה שהוא אבל אתה לא יכול לדעת
איפה . היא מסתכל עליך וזה רק גורם לך להזיע יותר . בא לך
לצעוק באמצע ההמולה בחדר האוכל ישר לתוך הריחות את הכינוי שלה
בחדר הצ'אט .

היום עובר לו די בעצלתיים , העבודה נערמת על השולחן , כמה
לקוחות לא מרוצים משגעים אותך , אפילו לבוס יש פתאום בעיות
והוא זקוק למשהו דחוף בדיוק עכשיו אבל אתה בכלל לא איתם  אתה
חושב על הפרצופים מחדר האוכל , על ההרגשה ההיא ושוב בא לך פשוט
לצרוח לתוך מערכת הכריזה את הכינוי  . אתה מבין שהגיע הזמן
לחתוך את הסיפור הזה , לא לתת לו לגלוש יותר מידי , הגיע הזמן
לפגוש את הבחורה .

בדרך החוצה בסוף היום אתה מחליט לשנות מהרגלייך משהו אומר לך
לעשות את זה . אתה נכנס לבית הקפה שנמצא בסמוך לבניין , מתיישב
שם ומחליט לחכות . אתה בוחן את בית הקפה , די הרבה זמן לא היית
כאן . מקום נחמד ושקט שריח הקפה , מוזיקת רקע ודיבורים של
אנשים ממלא את חלל המקום ומה שחשוב שהמקום משקיף על הכניסה
לבניין כך שאתה יכול לראות כל מי שעוברת והיא יכולה לראות אותך
.

אתה מבחין בשתי מלצריות  מדברות בניהן ואחת מהן בסופו של דבר
ניגשת אלייך , מחייכת חיוך נחמד ומבקשת את ההזמנה .  משהו גורם
לך לנוע בכיסא שלא בנוח . את הבחורה השנייה אתה מכיר .  שיער
שטני מתולתל , פנים חמודות ,  נראית לא רע אבל לכל הרוחות אתה
זוכר אותה מאיפה שהוא .  אתה מתאמץ לחשוב .

אתה מביט לעברה והיא מחזירה לך חיוך שלא מותיר שום ספק .
אלוהים זו היא !! -  אורנה , גדלה איתך בשכונה , שני מחזורים
מתחתיך  מהשכבה של אחותך הקטנה . אתה מרגיש כמו אידיוט , איך
לא חשבת עליה . המחשבות בראש רצות , אתה לא יודע מה לעשות
עכשיו . מחפש את הבור הקרוב לקפוץ לתוכו  .

פתאום אתה קם מהכסא ועושה דרכך לכיוונה . זו הדרך הארוכה ביותר
שעשית בחייך , הרגליים שלך כאילו חיברו להם משקולת של טונה לכל
אחת , הלב יורד למטה לאזור התחתונים ואתה עדיין חושב מה להגיד
לה , איך להתחיל את השיחה .  ככל שאתה מתקרב אתה מבחין בה יותר
טוב , אלוהים איך שהיא גדלה . אותה נערה עם גשר על השיניים
הפכה לאישה  צעירה ונאה . לאן הלכו השנים האלו לעזאזל .

זהו אתה מגיע ליד הדלפק . יש שתי דקות של מבוכה והחלפת מבטים
ואז אתה שובר את הקרח  וזורק משפט לחלל האוויר .  השיחה מתחילה
להתגלגל .. הפעם זה אמיתי זה לא החדר ההוא . אתה גם לא רוצה
לדבר על נושא הצ'אט ולמרבה הפלא גם היא לא מושכת לכיוון  .
אחרי כמה דקות של שיחה שקולחת כשאתה מבחין במבטים זועמים
מכיוון הבוס שלה  אתה מחליט להזמין אותה לכוס קפה אחרי המשמרת
.היא מסיימת בחצות ואתה מבטיח להתייצב שם בשעה היעודה

מאוד מוזר לך שלמרות שהשיחה היתה כל כך נעימה והמבטים שהוחלפו
לא השאירו שום  ספק לגבי זה שמצאת חן בעיניה ושהיא פשוט
מעוניינת  אבל עצם העובדה שנושא הצ'אט לא עלה גורם לך להרגיש
מוזר , מוזר מאוד . אתה לא מנסה להבין יותר מידי בחצות אתה
צריך לחזור לפה . פתאום הריח של הקפה במקום נהיה יותר חזק
עבורך  , את האנשים אתה כבר לא רואה ובקושי שומע  , כולם סתם
תפאורה  ברקע .

אתה ממהר לדירה לנוח על חצות  , מתקלח , אוכל משהו , חושב על
אורנה ועל הקטע המדהים הזה . בסביבות תשע אתה מחליט להיכנס
לחדר ההוא , סתם ככה בשביל הקוריוז .  השעה שאתם קבעתם כל ערב
היא תשע וחצי ..  החדר באמת שומם , דבר שמרמז שאכן זו היא ואתה
מאושר , שוכח את המחשב פתוח ועובר למרפסת לנשום קצת אוויר
ולעכל את מה שעברת היום .

פעם ראשונה שהלכת לפי הרגשות והתחושות שלך וזה פשוט עבד . כל
השנים אתה נלחם בתחושות אף פעם לא האמנת בזה ותמיד הלכת לפי
המחשבה והמוח ,היית בחור מסודר ושקול . אתה לא יודע מה גרם לך
בפעם הראשונה ללכת לפי התחושה בבטן אבל ההליכה הזו יכולה להיות
המפנה של החיים שלך . אתה מרגיש שאתה מאוהב בבחורה הזו ואסור
לך לתת לה ללכת .

פתאום אתה שם לב למחשב .. היא בפנים !! הכינוי שלה מרצד על הצג
ולידו "שלום" . באותו רגע אתה מחפש את מכונת החמצן שנשארה בחדר
טיפול נמרץ , אתה חייב חמצן דחוף  . על איזה שלום את מדברת לכל
הרוחות , התחלת במלחמה . אלוהים מה קורה פה הרי היא אמורה
לעבוד . אתה מתיישב מול המסך ומתחיל להתכתב איתה .

הזמן חולף ואתה שם לב שהיא לא מזכירה את הפגישה . היא ממשיכה
לספר לך על שגרת יומה ,על הלימודים , על העבודות אבל כלום על
מה שעברתם קודם לכן . אתה מתחיל לחשוד אבל לא רוצה להיות ישיר
יותר מידי וממשיך לשתף פעולה . באיזה שהוא שלב אתה שם לב שהשעה
כבר  אחת עשרה וחצי ואתה ממש קופץ מהמסך , מודיע לבחורה שאתה
בה לאסוף אותה  ומכבה את המחשב בלי לשים לב לתגובה שלה .

אתה רץ  למקלחת מסדר את השיער , שם קצת בושם  . האנדרלין מתחיל
לצוץ ואתה יודע שאסור לך לפשל . סוגר את הדלת  בלי לשים לב
ששכחת חצי מהאורות בבית דולקים ויוצא אל החושך שבחוץ . נכנס
לרכב מתניע ויוצא לדרך . החלונות פתוחים והרוח  הקרירה שמלטפת
את פנייך גורמת לך להירגע קמעה . רעש הרחוב ההומה בשעה כל כך
מאוחרת בלילה אפילו לא מזיז לך . הצבעים של פנסי המכוניות
שעוברם מולך , צבעי הרמזורים ושלטי החוצות נראים לך מטושטשים ,
אתה מרוכז במשהו אחד .

בדיוק בחצות אתה נמצא בכניסה לבית הקפה . הרבה מאוד זמן לא
היית באזור העבודה בלילה והבניין שבו אתה עובד נראה פתאום מואר
יפה . האזור עצמו שוקק חיים  גם בשעה כזו של הלילה אבל הפעם לא
מדובר בעובדים המאכלסים את הסביבה במשך היום אלה באנשים
היוצאים לבלות בלילה בעיר הגדולה , האווירה הרבה יותר רגועה
ויש ריח של עיר גדולה באוויר , עיר חיה , ציוויליזציה .

אתה מגיע לפתח בית הקפה מכניס את ראשך פנימה ומגשש אחרי הבחורה
. אתה מוצא אותה בפינה אחת של בית הקפה גומרת לנקות את אחד
השולחנות שהתרוקנו מאורחיהן ומה שנותר היא ערמה של צלחות כוסות
ובקבוקים ריקים שאורנה עמלה לנקות . אתה מתקרב אליה מאחוריה
ולוחש לה באוזן ברכות "שלום" .

היא מתרוממת מסתובבת לעברך ולאחר כמה שניות של התאוששות מוציאה
חיוך שפשוט כובל אותך אליה לנצח . אתה פשוט עומד שם כמה שניות
עם הרגליים יצוקות לתוך האדמה . פתאום שניכם מתעשתים ואתה שואל
אותה לשלומה . היא עם החיוך הזה על הפנים מבקשת ממך כמה דקות
לנקות את השולחן ולהתארגן ליציאה . אתה מחכה לה בכניסה עוקב
אחרי כל צעד שהיא עושה . בוחן אותה בעינייך ונהנה ממה שאתה
רואה .

הדבר היחיד שעדיין מקנן לך בראש היא העובדה שהבחורה מהצ'אט לא
הזכירה במילה את העובדה שנפגשתם היום ושאורנה לא הזכירה אף
מילה על הצ'אט .. מאוד מוזר לך אבל אתה יודע שבמציאות יש את
אורנה ושם בחדר הווירטואלי  מי יודע כבר .. אתה לא רוצה לחשוב
על זה . אתה החלטת ללכת על אורנה ויהי מה ואתה משכנע את עצמך
שהיא נערת הצ'אט שלך .

כעבור כמה דקות אורנה יוצאת אלייך ושניכם נבלעים בתוך ההמולה
של הרחוב , מחפשים מקום שקט לשבת בו .  היא עושה רושם של קצת
עייפה ואתה לא רוצה להכביד עליה . מתיישבים איפה שהוא ומתחילים
לדבר .  השיחה קולחת והזיכרונות עולים , משלימים את התקופות .
חיוכים , צחקוקים , כמה כוסות בירה ומשהו קטן לאכול . אתה לא
שם לב אבל השעה כבר כמעט בוקר ואורנה חצי ישנה . אתה  מבקש את
החשבון .


הכל נראה כל כך טוב . אווירה של אהבה באוויר , אהבה בעיר
הגדולה . התפאורה מושלמת , החל מהכבישים הסואנים ברעש מנועי
מכוניות , צפצופים , אנשים שמדברים וכלה בצבעי הצהוב המהבהב של
הרמזורים בעיר הגדולה בשעות המאוחרות של הלילה .  הכל ממש
נראה לך יותר חד פתאום , אתה לא מפספס שום פרט כולל הריח
המדהים של הבייגלה הנאפה באמצע הלילה במאפיה שאתם עוברים לידה
.

אתה נזכר בהלן האנט וג'ק ניקולסון בסצנת הסיום מהסרט "הכי טוב
שיש" וכשאתה מסתכל על אורנה אתה נזכר בסצנה נוספת מתוך הסרט
הזה שאתה אוהב בה הגיבור אומר לאהובתו "את עושה אותי אדם טוב
יותר" .  אורנה פוסעת לידך ואתה מקווה שהיא מרגישה כמוך .
פתאום אתה מרגיש שהידיים שלכם שלובות זה בזה .. ככה סתם בלי
לשים לב בכלל .

אתה מגיע לרכב ושניכם נכנסים פנימה . אתה מסיע את אורנה
למעונות שלה ורגע לפני שהיא יורדת אתה מבין שאתה חייב לברר את
עניין הצ'אט . אתה מכבה רגע את המנוע מביט לעברה ואז ברגע של
אומץ מספר לה את כל סיפור הצ'אט .  אורנה שגם ככה עייפה נורא
לא מבינה על מה אתה מדבר .
כשאתה מספר לה קצת יותר על השיחות ביניכם בצ'אט  היא נהיית
לבנה .  זו לא היא מהצ'אט אבל כל מה שנאמר שם על מה שהיא
מרגישה נכון !!

פתאום אתה שומע אותה באנחת רווחה , היא פתרה את התעלומה . היא
מחייכת את החיוך שלה למרות העייפות ומתחילה לצחקק . "הכלבה
הזו" היא פולטת ושוב מצחקקת .. לא האמנתי שהיא מסוגלת ...
אתה יושב שם בתוך הרכב , המום  לא מבין מה קורה ומולך שרלוק
הולמס ממין נקבה שאתה מאוהב בה , אתה זורק מבט של אחד מגיבורי
התעלומה  שמכונסים בסלון הבית לשמוע את הבלש הגדול פותר אותה
.

כמה שבועות לפני המפגש הזה בינך לאורנה שהיה כולו גורל  ( או
שלא כולו )  אורנה נפגשה עם החברה הקודמת שלך והן ישבו לשיחה
על כוס קפה . לאחר שהאקס סיפרה לה שאתם נפרדתם  אורנה מצידה
התחילה להישפך והתוודתה על אהבתה אליך ולאחר שהאקס סיפרה לה
היכן אתה עובד היא החליטה לחפש עבודה כמלצרית בבית הקפה ליד
מקום עבודתך בתקווה שיום אחד תיפגשו .

האקס גם סיפרה לה על המעורבות שלך בפורומים בתפוז ואורנה העלתה
את הרעיון של להתחיל איתך בצ'אט . הן דיברו על הרעיון והחליטו
שהוא רעיון לא רע . אורנה החליטה לחכות קצת עם זה בגלל תקופת
המבחנים שהיא עברה והאקס שהקנאה בערה בה בגלל שהחבר החדש שלה
זרק אותה וכנראה רצתה להחזיר אותך אליה הקדימה אותה .. היא זו
שמתכתבת איתך בצ'אט ומתחזה לאורנה !! ....

אורנה המשועשעת  אבל עייפה מאוד  , נושקת לך פתאום קלות על
הלחי , מזכירה לך שמחר היא לומדת אבל מחרתיים חסר לך שלא תגיע
בשעות הצהריים לבית הקפה כי היא שם במשמרת והיא מאוד רוצה
שהסיפור ביניכם יזוז קדימה  , היא חיכתה יותר מידי זמן בשביל
זה.   ואז היא יוצאת החוצה ,נבלעת בתוך החושך שמקיף את בניין
המעונות ומשאירה אותך שם המום לחלוטין . איזו דרך למצוא אהבה
חדשה ..