הסיפור הזה הוא סיפור על בחור לא מוערך מספיק כיאה לבחור עם
אחת העבודות הכי חשובות שיש. פגשתי אותו ביום שישי לפני שבוע,
בדיוק חזרתי ממועדון אחרי ששתיתי קצת ועם הזיון השבועי לצידי.
אחרי שהזדיינו קמתי וניגשתי למקרר לקחת לי עוד בירה. כל הבית
היה חשוך ולא ראו כלום מלבד העין האלקטרונית של האזעקה שאף פעם
לא פעלה. ניגשתי למקרר ופתחתי אותו. המנורה הקטנה הזאת שתמיד
נדלקת כשפותחים את הדלת לא נדלקה. התחלתי לתת לה כמה מכות,
כשזה לא עבד ניסיתי לחפש את המתג, כשזה לא עבד כבר התחלתי
להרביץ יותר בכוח ולקלל את עצמי על זה שהסכמתי לעסקה על המקרר
לפני יומיים שכבר הספיק להתקלקל.
פתאום אני שומע מתוך המקרר קול של ילד קטן שצועק מתוך המקרר,
הקול הגיע מאחורי האבטיח. הזזתי כמה דברים ולא ראיתי כלום.
בזמן שאני חושב שכבר השתכרתי יותר מדי סגרתי את הדלת ובשניה
האחרונה שהדלת נסגרה האור נדלק.
פתחתי שוב את הדלת וכשנפתחה עד הסוף האור כבה. הסתכלתי יותר
מקרוב על המנורה ואמרתי לעצמי "מה לא בסדר?". כשלפתע אני שומע
ילד קטן שאומר "חשבת פעם להגיד בבקשה במקום לקלל". זזתי צעד
אחורה, ראיתי משהו זז בתוך המקרר. מאחורי קערת הסלט שאימא שלי
הביאה לי אתמול ואחרי שהזיז את המיונז יצא לו גמד קטן ונעמד
לידי.
שאלתי אותו מה הוא עושה כאן והוא הסביר לי מאוד בנימוס שהוא
אחראי להדליק את המנורה.
הלכתי להדליק את האור במטבח וראיתי שהוא בוכה. ניגשתי אליו
ושאלתי אותו מה קרה. הוא הסביר לי כמה קשה זה לעשות את התפקיד
שלו. כל פעם אפילו אם זה באמצע הלילה הוא חייב להדליק את
המנורה ואם הוא מתעכב בכמה שניות אפילו אם זה רק להתמתח מיד
מתחילים להרביץ למנורה ולקלל. "איך אני אמור להדליק את המונרה
עם כל פעם מרביצים לה, מה אתם מתפלאים שהיא לא עובדת".
אמרתי לו שאני מצטער על זה שהרבצתי למנורה והבטחתי לו שאני אתן
לו אפילו מנורה ספיר ביום ראשון כשאחזור מהחנות.
הוא סיפר לי על המשפחה שלו וכמה קשה להם לנהל אורח חיים מאחר
שהתפקיד שלו כל כך מחייב. הוא סיפר לי על אישתו שבקושי יוצא
להם להיפגש כי היא נמצאת במקפיא וכל הזמן היא צריכה לנשוף
ולקרר. ועל שלושת הילדים שלו, האחד אחראי על המגירת גבינות
והתאומים במגירות של הירקות .
התנצלתי שוב והודתי בזה שלקחתי את המנורה הקטנה הזאת אך מאוד
חייונית כמובנת מאליו.
אמרתי לו שמעכשיו החיים שלו יהיו שונים. הוא הנהן בראשו וחזר
פנים שפול פנים. סגרתי אחריו את הדלת , לא לפני שהוצאתי בננה
שבשבילה באתי.
כבר למחרת הגעתי למסקנה שזה לא יכול להימשך ככה, ניגשתי למקרר
ורציתי לספר לו על כך שהחלטתי להקים את "אגודה למודעות למנורת
המקרר". חיפשתי אותו מאחורי הסלט והוא לא היה שם, בדקתי מאחורי
האבטיח וכלום בדקתי מאחרוי הקוסקוס והעוף הפכתי את כל המקרר
וכלום. המנורה של המקרר הייתה כבויה.
עכשיו אני יושב מול המחשב ומספר את הסיפור של אותו בחור קטן
ולא מוערך שגר פעם במקרר שלי ופשוט לכך את הרגליים ועזב עם
המשפחה שלו. אני יודע שהוא לקח גם את המשפחה שלו כי הירקות היו
רקובים והמקפיא הפשיר.
אז אני פונה אליכם כל מי שקורא את הספר אל תקחו את המנורה
במקרר כמובן מאליו ותנו לה כמה שניות לפני שאתם מתעצבנים שהיא
לא נדלקת, וגם כשאתם רואים שזה מתעכב על תתעצבנו יותר מדיי
פשוט תגידו  בנימוס "אתה יכול בבקשה למהר". אחרת יום אחד גם
אתם תתעוררו ותגלו שהמנורה שלכם לא פועלת ואז מה?