אווו בת זנונים, חובקת את האושר כאילו קניינך הפרטי, מרקיעה
באחת אל מחוז הגשמת חלומותייך,נוסקת בחיוך מאולץ, בצרחה הנבלעת
בשיפולי בטנך,
לא יוצא, לא יוצא האושר הזה.

דמעות השבר, שוב אני לא בסדר, ואיך אהיה מושלמת רק אדם אנוכי,
רק אדם.

להב החרב המתהפך דוהר, מסתחרר ומסחרר, דם ניגר מאצבע המושטת
לייצב, עוד דם, רוצים עוד דם, מתחפרת, מלהטת להטוטי התחמקות,
מפנה גב עירום, רק לא בלב, רק לא בלב
הוא חודר....

כן, אני רכות
כן אני סובלנות
כן, אני אהבה
כן, אני האושר

אני רוצה לצרוחחחחח
חסרה לי הצעקה, הצעקה שתשחרר את הכאב שחופר לי בראש
"אני רוצה להיות מושלמת"
דמעת הדם שניגרת על הדף הזה מוכיחה שלא אהיה.








אני מפחדת מחוסר המושלמות שלי, הפחד הזה מנהל את חיי, מוביל
אותי באף
כאילו הוא הבעלים עליי, אני רוצה לצעוק תאהבו אותי ככה, עם כל
הפגמים שבי
אבל מה שיוצא לי זה מגננה מהפחד המאיים.




18/07/02