כתריסים מוגפים כך ליבי
מאוחסן לו באפילה הבטוחה.
מבעד לחרירים בקעו קרני אור
שברירים מהוססים

כאדמה שחונה הנכספת לטיפת מים
כך ליבי כמה לחום ולאור
מתאווה להעניק ולהרוות.
אך הוא שם באפילה הבטוחה.

כשהפציעה השמש ואורה פרץ
הצצתי בחשש בין החרכים
ליבי הרים ראשו,  התכוונן לאהבתך
בחשש ובתקוה מתוך האפילה הבטוחה.

אולם כשזרועותיך עטפו גופי
והרגשתי הולם ליבך
זכרתי לפתע גופו של אחר
הרגשתי לב אוהב מהעבר

אורה של השמש חזק מדי לעיניי
חומו של ליבך שורף מדי לליבי
אשר רק החל להרים ראשו
מתוך האפילה הבטוחה.