בשעה תשע בדיוק הגעתי לשפת הדלת היכן שנערכה המסיבה, אני ידוע
בדייקנות שלי למקומות אשר אני מוזמן אליהם.
היו לי שתי סיבות להגיע למסיבה,  האחת זאת מסיבה,  אין מצב
שאני אפסיד מסיבה והשניה הייתה אותה ידידת נפש שלי מאז שאני
זוכר את הצעד הראשון שלי כתינוק,  היא זאת ששבתה את לבי, מאי
היה שמה, שחורת שיער, עיניה גם כצבע שיערה.אפשר להניח  שתמיד
הייתה לי חולשה לצבע שחור, אין ממש מה להסביר, פשוט זה הצבע
שתמיד נמשכתי אליו וככה היא הייתה, הצבע השחור בשלמותו.
אני זוכר במטושטש את תקופות הילדות שלנו ביחד, אבל אני זוכר
שהקשר בין הנפשות שלנו התחיל עוד שהיינו בחיתולנו.היינו עושים
הכל ביחד, יוצאים, קוראים(שנינו אהבנו לקרוא ספרים במיוחד ספרי
אימה), מעשנים, ישנים, אני לא זוכר אם היה משהו שלא עשינו
ביחד. ולא, לא שכבנו, אני ראיתי אותה יותר כידידת נפש שלי מאשר
עוד אחת מהבנות המופקרת ששכבתי איתן, והיא ראתה אותי באותה דרך
שאני ראיתי, לפחות ככה חשבתי.כמו שאומרים "לכל דבר טוב יש
סוף", וכך זה היה, אני לא האמנתי שדבר כזה יקרה, שידידות נפש
כמו שלנו תוכל להישבר ע"י גורם שלישי(תמיד הייתי נער
תמים).בחופש הגדול(סיימנו כיתה י"ב) היא התחילה בקשר עם בחור
שפגשה בים, בחור חסון, שרירי, בקיצור ממש חתיך, ששמו הוא
שחר.מאז אותו יום הם בילו הרבה ביחד, יותר ממה שאני והיא
בילינו, הקשר שלנו לאט לאט התפורר ובעוד שאני ניסתי להציל את
השאריות שנותרו מהקשר איתה היא עמדה מהצד והסתכלה מבלי לעשות
כלום.אחרי שבוע שהיא ואני לא ב ובכלל לא דיברנו הטלפון צלצל,
מהצד השני של הקו הייתה מאי, היא סיפרה לי שהיא מאוהבת בשחר
בצורה שלא תעלה על הדעת, היא פשוט לא יכולה להסיר אותו
מהמחשבות שלה, מהחלומות שלה, כמו איזה כישוף, תבינו, מאי אף
פעם לא הייתה מאוהבת, או בכלל לא הייה לה שום קשר עם גבר, חוץ
מכמה זיונים קבועים.תמיד בנים היו הולכים אחריה, היה בה איזשהו
קסם שפשוט משך אליה בנים כמו דבורים לדבש.אבל היא אף פעם לא
התאהבה במישהו בצורה דרסטית כמו שעכשיו, למען האמת, זה הפחיד
אותי אבל לא היה בכוחי לעשות משהו ורציתי באושר שלה.
אחרי חודש שבו התראינו רק שלוש פעמים בערך היא התקשרה והודיעה
לי שהיא עוברת דירה עם החבר החדש שלה, לקצה השני של העיר,
תבינו אני גר בקצה האחר של העיר, אז אם גם ככה לא התראינו אז
עכשיו הקשר נגמר, לא טלפונים, לא פגישות, לא כלום.בזמן הזה
הייתי בדיכאון עמוק ביותר, איבדתי ידידת נפש שלי, תארו לעצמכם
את זה, לאבד מישהי שהיא הייתה הכי אבל הכי קרובה אליכם, אפילו
יותר מהלשון שלכם.לא יצאתי מהבית, אור ודניאל, החברים הכי
טובים שלי, ניסו לשכנע אותי לצאת מהבית, מהדיכאון הזה, סחבו
אותי לברים,  מועדונים כלום לא עזר.עבר לו לאט חודש וחצי בערך
מהחופש הגדול, ואני בהדרגתיות חזרתי לטיבי, בערך.בזמן הזה בערך
מעיין, ידידה טובה שלי וחברה טובה של מאי, עשתה מסיבה, ואני
כמובן הוזמנתי ונענעתי להזמנה.
איכשהו הייתה לי הרגשה או זה היה יותר רצון שמאי תהייה
שם.דפקתי בדלת, הדלת נפתחה ומעיין בפתחה, שאלתי מה נשמע
ודיברנו כמה דקות, ולא הצלחתי להתאפק ושאלתי בהיסוס אם מאי
הגיעה, היא אמרה לי שכן ושהיא בשירותים.מצד אחד ממש לא רציתי
לפגוש אותה, אחרי כל מה שקרה, מה כבר אפשר להגיד, אבל מצד שני
התגעגעתי אליה בצורה נואשת שלא תתארו לעצמכם.בינתיים ראיתי שם
את דניאל ואור החלפנו כמה מילים, שאלתי גם אותם לגבי מאי, והם
אמרו לי שהיא השתנתה מאוד, אני לא הבנתי על מה הם מדברים הרי
חלף רק חודש וחצי מאז שראינו אותה.תוך כמה שניות הבחנתי בה,
היא הייתה עם הגב אלי, אבל שמתי לב למשהו שונה, באותו זמן לא
ידעתי מה זה, היא הסתובבה אלי ועניינו נפגשו, היה משהו שונה
בעיניה, הם היו יותר..שחורות, יותר מבריקות, גם השיער שלה,
מבריק יותר, היא נראתה יותר אפלה כמתמיד, זה הרתיע אותי קצת
בהתחלה, אבל אחרי שיחה של שעה איתה על כל מיני דברים(היא עזבה
את שחר), היא אמרה לי לעלות לחדר למעלה ולחכות לה, עליתי.תוך
כמה דקות היא נכנסה לחדר, הרגשתי עכשיו במשהו שונה אצלה יותר
מתמיד, התקרבה אלי כ 2 מטר ממני, ואמרה היא מתנצלת מעמקי נשמתה
על מה שקרה, לפני שהספקתי לענות השפתיים שלה היו על שלי, אני
כמובן הייתי בהלם של כמה שניות טובות, והמשכתי לנשק אותה, לא
יודע מה עבר עלי, אולי זה השינוי שאני חש אצלה גורם לי לנשק
אותה או הגעגועים אליה, ותאמת, לא רציתי לחשוב באותה רגע, פשוט
לנצל את הרגע, מה שיהיה יהיה.התחלנו להתפשט, אני במהירות
הורדתי את כל הבגדים כבר, והיא לאט לאט, אני אף פעם לא זוכר
אותה מורידה לאט את הבגדים, היא תמיד הורידה את הבגדים
במהירות.היא נשארה רק בחזיה ותחתונים שחורים, היא זרקה אותי על
המיטה, אבל ממש זרקה בכוח, לא הבנתי מאיפה יש לה כוח לזרוק
אותי בצורה כל כך חזקה.היא עלתה והתחילה לנשק לי את החזה בצורה
מטריפה כזאת ששיגעה לי את כל החושים, היא אמרה לי לסובב את
הראש לכיוון השני, וסובבתי.התחילה לנשק לי את הצוואר בצורה
איטית, אבל ממש איטית, כל נשיקה נשיקה, החלטתי שנמאס לי כל
הקטע המקדים הזה ורציתי ליזום משהו מצדי, אבל לפני שהצלחתי
לעשות משהו הרגשתי דקירה בצוואר, דקירה ממושכת, ששתיקה אותי
לכמה שניות, אילו היו דקירות של שיניים.אחרי כמה שניות שפשוט
הגוף שלי לא יכול להזיז שום שריר הצלחתי להעיף אותה מעלי,
נגעתי בצוואר והיד שלי התכסתה בדם, ודם החל לזרום מהצוואר,
לקחתי את גליל הנייר שעמד על השולחן בניסיון לעצור את הדם,
ואותו זמן הסתכלתי על מאי, על השיניים שלה, שתי שיניה היו
ארוכים וחדים, העברתי את המבט שלי לעיניים שלה, היא קרצה
ואמרה:"עכשיו אתה יודע את הסיבה".אני שהייתי עדיין מבולבל,
התחלתי למלמל כל מיני משפטים, בינתיים היא הלכה לשירותים, שטפה
את פניה מהדם הרב, היא התקרבה לדלת לצאת ואני אמרתי "חכי!"
רציתי הסבר, אבל היא פתחה את הדלת ואמרה "אל תדאג, אתה עכשיו
אחד משלנו" ויצאה.
ואני יושב על המיטה, בשוק של החיים שלי, מסתכל על הדלת, עדיין
היד מחזיקה את הצוואר כדי לעצור את הדם, מנסה להבין מה קרה,
לחבר את החלקים, תמיד אמרו לי שאני חושב יותר מדי, אז צעקתי:
"אני אחד משלהם, וואווו!"

הסוף טוב, הכל טוב.