לפתע הוא התעורר, הוא הרגיש שמשהו לח ונעים עובר על פניו, זו
הייתה דריפט, דריפט הייתה פרה בגובה של 25 סנטימטר, יציר הנדסה
גנטית ושיבוט, היא הייתה הדבר האחרון ממין נקבה שהיה בחייו
בעשור האחרון (ודבר נפלא להוספת חלב לכוסות קפה) וזאת לא משום
שהוא נראה מחריד או משהו אלא משום שהייתה לו בעיה חמורה ביותר
ביחסי אנוש.

מאז ומתמיד היה המצב כזה, הוא לא יכל לפרגן לאדם אחר ואפילו לא
לשנייה ובמצב כמו שלו אפילו טכנולוגיות של המאה ה-25 לא עזרו
ולכן נשאר בודד, כאשר היה בן 22 חברתו לחיים בשם סו התייחסה
אליו יפה ביותר ונשארה אתו באופן מופלא למשך שנתיים וחצי עד
שהתחיל להרצות לה על כמה היא שווה ולמה היא לא יעילה ובחיים לא
תצליח בתחום כלשהו, אחרי ההרצאה הזאת סו עזבה אותו והבינה למה
אף אחד לא התקרב אליו מלבד דריפט הזקנה.

למרות כל זאת הוא היה בעל מקצוע מיומן ומצליח ביותר, הוא היה
קצין המבחן של העבריינים הקשים יותר במחוזו והתמחה בעיקר
במקרים של עבירות מין ואלימות, אולי אופיו המיוחד גרם לו להבין
אותם ולעזור להם להשתקם ומשום מה בדרך כלל השיקום כלל את זה
שהוא ספג עוד ועוד מהבעיות שלהם ונהיה מלנכולי ודכאוני ביותר
והוא לא יכל כך יותר.

הוא תכנן את זה במשך חודשים שלמים: איך הוא ימות, מה יכאב כמה
שפחות, למה הוא רוצה את זה, למה הוא לא יכול להמשיך לחיות.

ובבוקר ההוא שדריפט העירה אותו הוא הביט עמוק לתוך עיניה וראה
את עצב שמצטבר בתוכה, היא הבינה אותו, היא ידעה מה קורה לו ומה
הוא עלול לעשות והעצב בעיניים שלה נראה לי צורם ומכאיב כל כך
שלשבריר שנייה חשב אולי בשביל דריפט הוא יישאר בחיים ואז זה
הכה בו, הוא לא יוכל למות ולהשאיר אותה פה, היא תסבול יותר
מדיי, ובאותו יום הוא החליט שזהו יומו האחרון על כדור הארץ,
הוא לקח את דריפט ומילא אותה בתחליף המורפיום שהיה בארונו
למקרה של פושע שאיבד את עשתונותיו והזריק לה כמות שהייתה הורגת
אדם מבוגר ובריא ביותר, היא מתה במקום ולא סבלה, למראה הגופה
של דריפט הוא רץ לחלון הדירה בקומה 61 שלו וקפץ ממנו, למרבה
האירוניה הוא נחת בדיוק על המכונית שהקציב לו המחוז ומעצמת
המכה מיכל הדלק התפוצץ.
למכבי האש ושירותי הרפואה של הוועדה לשלום הציבור לקח שעתיים
וחצי לאסוף את גופתו והוא נקבר בבית הקברות הממשלתי
ופסיכולוגים ניתחו את מותו כבעיה שנוצרה מעודף ספיגה של בעיות
של אנשים אחרים והוא הוגדר לקדוש מאונה ועל המצבה שלו נכתב
כך:

                                       כאן נטמן
                                      ג'ואי דיסט
                               קדוש מעונה ואיש צדיק
                              שהשקיע את חייו לחברה
                              ולתיקון האבל שנגרם לה
                                    2608-2640

כל ראשי המחוז ומנהלי המשטרה באזור באו להלוויתו ו כולם אמרו
איזה בנאדם נפלא הוא היה ואיך שהוא עזר לאחרים וכמה שהוא היה
מוכן לתת לחברה, אבל הם לא ידעו איך הוא רצח את דריפט והם היו
עיוורים למצב שלו.

והוא רק ישב למעלה, ישב והצטער, הוא הצטער שהוא לא יכול לרדת
ולומר להם כמה שהיה לו רע וכמה בודד הוא היה ואיך הוא לא עזר
כי הוא היה חייב, אלא שהוא מנע מאנשים להגיע למצבו שלו ואיך
הוא יגרום לעוד אדם לחייך ולחיות טוב יותר.
ועכשיו גם לו היה טוב יותר, דריפט הייתה שם אתו, והיו לה
כנפיים ובייגלה כזה מוזר מעל הראש, וגם לו היו כנפיים והיו שם
כמה חברים עננים שישעשעו אותו כל הזמן אותו כל הזמן, אבל רוב
הזמן הוא היה בדיכאון כי הוא רק חשב מתי ימאס לו גם מהמקום הזה
ומה הוא יעשה אז? הוא הרי לא יכול לקפוץ למטה, יש לו כנפיים
עכשיו.