I. מאסתי ברכבת ובמכוניות המתנגשות
אזרתי אומץ די להכנס אל תוך מבוך-המראות.
ואחרים אמרו לי "בן, האומץ הוא להיות
בתוך דבר נורא מפחיד, לצחוק על זה ולהנות" אבל
ההנאה קטנה עלי
(אולי אני גדול)
והמבוך נפתח, ניתן כרטיס.
אישון אחד עגול
ניסה להסתגל לחושך, ואולי לשוני סתם.

II. לשחות נגד הזרם, ללכת בלי כולם
ניסה ללכת בן-של-אז, פתאום קפא
מפלצת
לכוד בתוך דל"ת אמות חשב כבר על הקץ
את
הדממה אפשר היה לחתוך בחוט דנטלי.
היה זה עכביש קטן
אפילו מינימלי.
(את האשמה ניתן לתלות בזכוכית המגדילה, תפלץ אכזר
עשתה מעכביש קטנטן
עשתה הר מעכבר).

III. רצה לצאת, ראה כבר את
החבר'ה, את כולם
אך משהו בלם ריצת הילד כמו . . . בלם.
זכוכית שקופה כעין-קריסטל, קשה כיהלום,
מנעה מבן לצאת משם
נשאר הוא עד היום.

אפילוג: כלוא בתוך צינוק שקוף
נתון לחסדיה
של זכוכית-מגדלת. ואולי
חוכמה היא,
מי יודע?