השעה הייתה עשר וחצי בלילה, שהחלטתי שאני הולך הביתה, כי כמו
שאמרתי, מתחיל להיות מפחיד שם, וזה לא ממש בטוח להסתובב
ברחובות ניו יורק בלילה. לקח לי להגיע הביתה ממש קצת זמן, כי
אני גר באזור. בכלל אם לא הבנתם עדיין, כולנו גרים באותו אזור.
ליד אותו פארק, ליד אותו מזנון. הגעתי הביתה, הורדתי את הבגדים
שלי, שכבר התחילו להריח מזיעה מוגברת... החלפתי לבגדים קצרים,
והתיישבתי מול המחשב. החלטתי הערב, להיכנס לאמריקה אוןליין, זה
מן תוכנה כזו, למי שלא מכיר, שאפשר לדבר בה עם אנשים, לקבל אי
מאייל, להיכנס לאינטרנט, בקיצור ממש קהילה קטנה.
פתחתי את רשימת הצ'אטים, והקלקתי פעמיים על העכבר. הסתכלתי על
כל הכינויים שברשימה בצד, ופתאום ראיתי כינוי , שמשום מה גרם
לי להסתכל עליו יותר משניה, אבל המשכתי. דיברתי קצת עם אנשים,
הם מאוד מוזרים שם, אומרים לך כל מיני מילים עם קיצורים, ואני
רק נכנסתי, אני לא מבין מה רוצים ממני. אחרי משהו כמו 20 דקות
החלטתי כבר שאני מתנתק, אולי זה לא בשבילי. עלה לי חיוך על
הפנים. לא קורה לי הרבה שאני מצחיק את עצמי, או מצחיק בכלל.
כיביתי את המחשב, וירדתי לחדרי שנמצא למטה. החדר שלי הוא בעצם
המרתף שלנו. בטח אתם חושבים עכשיו, "אוי הוא גר במרתף, זה בטח
מגעיל וזה..." אז תרשו לי לתקן אתכם, "המרתף" [כמו שהחברים שלי
קוראים לו] זה החדר הכי טוב שיכלתי לבקש לעצמי. קודם כל הוא
עצום בגודלו, ודבר שני יש לי בו הכל. מקלחת שירותים אפילו אבא
מתכנן לשים בחדר קטן ליד ג'קוזי. אבל אתם יודעים, זה עדיין
בגדר מחשבה, הסיכויים שזה יקרה לא ממש ידועים. נשכבתי על המיטה
שלי, מיטה מאוד גדולה, עצמתי את העיניים, ואני לא יודע בדיוק
בתוך כמה זמן, אבל זה היה ממש מהר, נרדמתי.