סצינה א':

תמיד פחדתי להשאר תקועה ומשעממת...
פחדתי שאתה תחשוב ככה, אז הנה לך...
אנחנו במיטה...
מה עכשיו?
אין לך שמץ של מושג כמה מחשבות מציפות אותי ברגע זה...
אני טובעת, הצילו!
לא נראה לי שממש איכפת לך עכשיו.
אף פעם לא יודעת איך נשים רוצות שהתנהגו אליהן.
טוב אנחנו יודעים מה לעשות, לא?
הרי אתה בעל ניסיון ורקורד עמוס בכל טוב ובכל "כוסית" מפה עד
הודעה חדשה.
מה קרה? שיקרת, אני יודעת...
לא רק שרצת לספר לחבר'ה, גם שיקרת.
צריך עזרה?
ברור שאיתך לא נגיע רחוק...

הרהורים לאחר מעשה:

אני  אישה.
ותנו לי לספר לכם משהו- גם נשים רצות ספר לחבר'ה.
רק שאצלנו זה אחרת;
אתם מספרים על הכוסית שזיינתם אתמול בלילה (אם כוסית אצלכם
שוקלת מעל 70 קילו, אז היא הייתה שווה בטירוף) ועל כמה רועשות
היו הגניחות שלה ("נו די, תפסיק כבר!! יא'מגעיל, רד ממני!!!")
וכמה קשה היה האיבר המכובד שלכם ("מה קרה חמודי?, אתה ביישן?
לא נורא, אולי זה עוד ייגדל..."), וזה בשבילכם, בנים, סקס,
שישר רצים לספר אילו "זיינים" גדולים אתם.
ואילו אנחנו, הנשים, מספרות על התעלסות רומנטית, על הפרטים
הקטנים;
זר ורדים (שמעולם לא הגיע), סקס איטי ופיוטי (שנמשך כמחצית
הדקה),
אורגזמה מרגשת ומתקתקה שמעולם לא חווינו כמותה (גם לא באותו
הלילה).

מסקנות מאוחרות יותר:

בודאי שאתם הגברים ישר הימרתם על איזו פמיניסטית שמתכוונת
לזיין לכם ת'שכל על הנשים הענוגות והגברים הברברים.
טעות חמורה נפלה על איבריכם, אני דוגלת בשיויון, ומודה בזאת:
כולנו בני אדם, וכולנו אותו דבר. הנשים גרועות בדיוק כמו
הגברים והגברים גרועים כמו הנשים.
פמיניזם זה שיויון המינים- לא עליונות הנשים. אז אתם יודעים
מה?
אני פמיניסטית
כולנו מחורבנים באותה מידה


                               

                         טל, אני לעולם לא אפסיק לטעון.