כל כך כייף לדעת שיש כאלה אנשים נהדרים בעולם. אנשים עם ראש
פתוח שמוכנים להקשיב ולקבל את מי ששונה מהם. אנשים עם לב טוב
ורחב שאחרי שמכירים אותם אפשר להגיד "תודה לאל שיש כאלה אנשים
בעולם". הכרתי אותם דרך מישל, חברה טובה שלי, ובצורה מסוימת
אני חייבת להם את החיים שלי.
מה שאני אוהבת אצלנו זה הפתיחות שלנו לכל אחד. בקבוצה שלנו יש
קצת מכל דבר ואנחנו פתוחים לקבל כל אחד, אלא אם כן אנחנו
מרגישים שהוא פוגע בנו או בסביבה בצורה כלשהי. אני עדיין זוכרת
איך הכרתי אותם בהתחלה. הייתי כל כך קטנונית וכל כך סנובית ולא
נחמדה, שקועה עמוק בבעיות והדיכאונות שלי וסנובית בטרוף
כלפיהם. והם, במקום להחליט שנמאס להם ממצבי הרוח הדכאוניים שלי
קיבלו אותי לתוכם לפני שאני אפילו הייתי מוכנה לקבל אותם. היה
כל כך נפלא להרגיש שיש אנשים שאוהבים אותי אהבה מלאה, בלי
תנאים, אנשים שתמיד יהיו שם בשבילי ותמיד שמחים לראות אותי.
יצא לי ולעוד כמה בנות לדבר פעם על מי הכי יפה אצלנו בקבוצה
ופתאום אחת מאתנו אמרה משהו בסגנון של " תשמעו, איך אפשר
להשוות בין הבנות בקבוצה? הרי כל אחת נראית לגמרי שונה מהשניה
לכל אחת יש יופי מסוג שונה" וזה כל כך נכון, אבל לא רק בקטע של
יופי. אני לא חושבת שיש אצלנו בקבוצה יותר משלושה אנשים
שאוהבים את אותה מוסיקה, או מתלבשים אותו דבר. כל אחד אימץ
לעצמו את הסגנון חיים שלו וזה מה שמונע מאתנו להפוך למין חבורה
כזאת שכולם בה לבושים אותו הדבר, שומעים את אותה מוסיקה,
מאמינים באותם ערכים ובעלי אותם דעות פוליטיות. לכל אחד יש את
החופש שלו ולפעמים אנחנו אפילו מצליחים לנהל ויכוחים מתורבתים
ושקטים על דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם, אבל רק לעיתים
רחוקות. מה שבטוח זה שככה אף פעם לא משעמם.
עוד דבר שאני אוהבת אצלנו זה העובדה שרובנו לא ממש שמים זין על
מה שהחברה חושבת עלינו ולכן אנחנו מסוגלים למצוא לנו את
העיסוקים הכי מטורפים בעולם. כמה בני נוער יכולים להחליט
שמשעמם להם אז הם מארגנים פיקניק, או קומזיץ, או סתם ארוחת ערב
מפוארת. עם איזה עוד בנות אפשר לקנות קופסא שלמה של גלידה
ופשוט לשבת שתי בנות ולחסל אותה ולקרוא לזה בילוי של יום שישי?
עם מי עוד אפשר לשוטט בחוף בחוסר מעש עד שאנחנו שומעות מוסיקה
מאמצע שומקום ופשוט להתחיל לרקוד, באמצע החוף ולהיות מסוגלות
להתעלם מהמבטים של כל מי שעובר ובטוח שלקחנו משהו? עם אנשים
נהדרים כמו החברים שלי הצד היצירתי שבמוח פשוט לא מפסיק
לעבוד.
הדבר שאחרון שאני חייבת לציין הוא הבנים שמסתובבים אתנו.
בסביבות הארבעה בנים שעושים מספיק רעש בשביל ארבעים. יש אצלנו
אפילו זוג אחד שהלוואי והם יזכו עוד להרבה ימים מאושרים ביחד.
בדרך כלל מעט בנים והרבה בנות זה מתכון בדוק למתחים ולחצים
בתוך הקבוצה, אבל לא אצלנו. אף אחת מהבנות לא מסתובבת נון סטופ
ולהוטה למצוא חבר. ברור שכולנו רוצות חבר אבל לאף אחת זה לא
לחוץ וגם לאף אחד מהבנים זה לא לחוץ, ובגלל זה אין אצלנו שום
מתחים ולחצים מיותרים.
אני עומדת להצטרף אליהם לבית הספר. קשה לי לדמיין את עצמי
לומדת עם החברים שלי עד עכשיו הבית ספר שלי היה עולם נפרד
מהחברים שלי. אבל את הזיכרונות מהבית ספר הישן שלי אני נועלת
בקופסה ושמה עמוק עמוק במגירה של דברים שצריך לשכוח. עכשיו אני
מתחילה תקופה חדשה ואני רק רוצה לאחל לי ולכל החברים שלי, (אני
מעדיפה לא להזכיר שמות כי אני לא רוצה לפגוע באף אחד ואני
בטוחה שמי שאני מדברת עליו יודע את זה) שיהיה לנו המון המון
כייף שנה הבאה ביחד. ורציתי להגיד לכם כל כך הרבה תודה שהוצאת
ממני את הטוב שבי ועזרתם לי לעבור את השנה הזאת בשלום. אני
אוהבת אתכם כל כך ומאחלת לנו שתהיה לנו המשך שנה נפלאה כמו
החצי השנה שאני עברתי עכשיו. אתם נהדרים ואני מודה על הרגע שבו
הכרתי אתכם. תודה תודה לכם, ושתהיה לכם שנה נהדרת והמשך חיים
נפלאים. אני אוהבת אתכם כל כך, ברית.