אני יושבת מול המחשב, הבית כולו חשוך, כולם ישנים, אני מרגישה
את הקרירות של המזגן על הגב שלי, ואני כאן יושבת עם בגדים
קצרים למרות הקור, על אוזניי מונחות אוזניות שבהם אני מקשיבה
לערן סופר-מצטער.
למרות שאני לא שומעת מזרחית השיר הזה חשוב לי מאוד ויקר לי
ואני ממש אוהבת אותו, אולי זה בגלל העובדה ששמעתי אותו לראשונה
במקלט עם איתי ואז נקשרתי אליו.
אז... כמו שכבר אמרתי אני כאן עם דמעות כל כך רבות שמציפות את
עניי ואני נשברת! הלב כואב! הבטן שורפת! הראש מתפוצץ! עוצרת את
עצמי מלצרוח!
למה?! אני לא יודעת... חסר לי! ריק לי! עד היום התרגלתי כל כך
לבכות מכאב בלב שהיה כל כך מלא עמוק ברגשות כואבים ופתאום אני
מוצאת את עצמי ריקה! והלב עדיין כואב אבל הפעם מריקנות! כי אין
את מי לאהוב ואין על מי לבכות אני לא מצליחה לאהוב אנשים אני
מפחדת להיקשר לבנים הפחד להיפגע מציף אותי! אני רואה בנים וגם
כשהם נראים כל כך טוב אני מוצאת את עצמי אומרת "ואיי איזה שווה
אבל אני לא יוכל להיות איתו... הוא לא בשבילי..."!
מה יהיה?
אני יודעת מה יהיה! יקרה מה שתמיד קורה! אין לי מישהו ואני
מחפשת מישהו לאהוב אז אני פשוט מתחילה לחשוב על איתי ואני
מתחילה להחזיר אותו ללב שלי! אני לא מוכנה שזה יקרה ! אני לא
ייתן לזה לקרות!!!!
איך אני יעצור את עצמי????
כואב ליייייייי אני מרגישה את הכאב כמו שבחיים לא הרגשתי אני
ממש מרגישה קושי לנשום אני נשבעת!
אני לא יודעת מזה הכאב אבל אני פוחדת! אני פוחדת!
אני כל כך מנסה להתמודד! להתמודד עם הרגשות, עם הכאב, עם
הריקנות, עם הפחדים,עם המחשבות ואני לא מצליחה!
והינה עוד דמעה נוזלת והיד כבר רטובה! הפנים שורפות והעניים
נוצצות הגוף רועד, יושבת מקופלת, מרגישה תחושה שנעלמת, אי אפשר
להסביר הכול חשוך הכול מוזר.
מביטה במחשב והמסך נסגר, הדלת נפתחת נסגרת, רעשים של רוח חזקה
שעוטפת, אני מחפשת חיבוק, אני מרגישה זרועות מתקרבות ומחממות
ומסתובבת ואין כלום הכול נעלם! אין דלת נפתחת נסגרת, הרוח שקטה
ואני רועדת והידיים, הידיים המחבקות הם אשליה גדולה של רצון
עמוק!
אימא! אני רוצה שתתעוררי! תרדי במדרגות ותיראי את עניי דומעות
ואת ליבי שבור. אני רוצה שתחבקי אותי ותגידי לי שיהיה טוב!
ואני יפרוץ בבכי כמו הילדה הקטנה של אימא! ואבא ייבהל ויתעורר
ויראה את אימא עוטפת אותי בחום והוא יביא לי כוס מים שתרגיע
אותי וככה ישכיבו אותי לישון עם חיבוק ונשיקה יכסו אותי ויגידו
לי שאין לי מה לדאוג וזה הכול יעבור, שיגידו שזאת סתם תקופה
קשה שתעבור כמו סופה, שיגידו לי כמה אני יפה ומתוקה, שיתנו לי
להרגיש אהובה.
לפעמים אני מרגישה שזה הכול חלום רע ושעוד מעט אני ישמע את
אימא צועקת ליטל קומי לאכול... ואני יתעורר ליום שבת שטוף שמש
ואבא יגיד יאללה תתארגנו הולכים לסבא וסבתא ואני לא מבינה כלום
אבל בכל זאת מתלבשת  יפה יפה ונכנסת לאוטו בזמן הנסיעה אני
מקבלת טלפון מאיתי שמדבר אליי כאילו אנחנו חברים וכשאני מנתקת
ומספרת למשפחה מה הוא אמר הם אומרים "נו... מה את רוצה?! איך
את מצפה שחבר שלך ידבר אלייך?" ואני מנסה להבין ושותקת!
ממשיכים לנסוע ומגיעים לבת ים דופקים בדלת ואני עומדת ראשונה,
לפתע נפתחת הדלת ובחור מבוגר וגבוה עומד שם ואני נבהלת ומביטה
ורואה את סבא! סבא שלי בחיים עומד מולי ונותן לי נשיקה, אומר
לי בואי תיכנסי מתוקה, ואני, אני מתחילה לבכות ומחבקת אותו ואף
אחד לא מבין מה קרה.
ואז אני יושבת אצל סבא וסבתא שלי עם כל המשפחה ומספרת להם על
החלום הרע שהיה לי שבו סבא נפטר וליאור לא מעוניין בי, ושבמשך
שנתיים אני רק בדיכאונות ובוכה, ואז אני מספרת להם שבחלום
ירדתי מאיתי אחרי שנתיים וחצי ואז הרגשתי ריקנות גדולה...
סיפרתי להם שבחלום אף פעם לא היה לי חבר רציני והייתי ממש ילדה
מוזרה, סיפרתי להם שבחלום אני כל הזמן בוכה! ואז לפתע בזמן
שאני יושבת מאושרת! כל כך מאושרת שאין לתאר בבית של סבתא כשסבא
יושב לידי פתאום הוא נעלם! סבא נעלם! וסבתא פתאום עם קמטים
ופיג'מה ואחותי הגדולה עם מדים ואז אני מביטה סביב ורואה את
אבא ישן ואימא ישנה, אחותי הגדולה לא שם והקטנה ישנה, אני לא
מבינה! אני עוצמת עניים ופותחת, עוצמת ופותחת ואז אני רואה בית
חשוך ומולי מחשב, מביטה אחורה ורואה את הבית שלי ובמחשב מולי
אני כותבת וכותבת מציאות דמיונית, חלומות שיקרים, ואז מבינה!
אלוהים המציאות היא יותר גרוע מחלום רע! המציאות שלי היא סיוט
שלא נגמר! סיוט שבו את סבא אני רואה רק בתמונות! סיוט שבו יש
רק דמעות! סיוט שבו איתי לא קיים! וחבר... חבר באמת לא היה לי
אף פעם!
אז איך אתם מצפים מימני להמשיך?! איך אתם מצפים מימני להתמודד?
הרי מהסיוט הזה אני לא יקום בבהלה! הסיוט הזה לא נגרם בגלל נעל
הפוכה מתחת למיטה! הסיוט הזה זה החיים שלי! המציאות שלי!
והמציאות היא אכן סם קשה מידי! אבל אפילו מרכז גמילה לא יוכלו
לעצור אותנו לקחת אותו! להיגמלות מסם החיים יש רק פתרון אחד
והוא לסיים הכול! לשבור, לפרק, ליפול, לשחרר, לנוח  ל-מ-ו-ת!
אין לי כוח יותר! אין לי כוח לפתוח דלתות חדשות! איין לי כוח
להרים את הראש מהחול! אין לי כוח להכריח את עצמי לחייך! אין לי
כוח לחיות!
אבל אני יישאר פה! ויסבול!
רק בשבילכם! בשביל אימא ואבא בשביל  המשפחה והחברים רק בשבילכם
אני ממשיכה את החיים וממתינה שהימים יעברו והשנים יגמרו עד
היום הטוב בו חלומות מתגשמים! עד היום בו מתים!
אני שונאת לבכות!!! אבל יותר אני שונאת לחייך!!!
אני שונאת את הרגע בבוקר בו אני פותחת עניים וקולטת שהתעוררתי
לעוד יום!