לא אמרתי לך כלום פשוט שום דבר,ואת הלכת, הלכת רחוק,אמרת שאת
תחכי לי בפינת הרחובות בוגרשוב-עין גב,אמרתי בסדר והלכתי
לישון,בקושי נרדמתי בלילה ההוא כל הזמן חשבתי עלייך,על יופייך
המדהים,על עור גופך החם,
זה פשוט לא יצא לי מהראש אז קמתי מהמיטה והלכתי למטבח.
הכנתי לי ארוחה כמו שהכנתי לנו ביום שיצאנו בפעם הראשונה,אני
זוכר שאמרת שזה טעים ושאת לא יכולה לחכות לקינוח,פתחתי גם
בקבוק מילר,אחלה בירה יורדת טוב בגרון.
בבוקר התעוררתי על השטיח עם כאב גב ולב ושוב נזכרתי בך,רוקדת
במועדון, איך שזזת זה פשוט הדליק אותי,הרתחתי מים לקפה וגיליתי
שאין חלב אז השתמשתי במלבין זה בסדר טעם לא משהו אבל זה עושה
את העבודה,
זה כמו שבחיים אתה מחפש משהו מסוים ורק כשאתה מוצא אותו אתה
מגלה שמשהו בו פגום , פגום כמו הנפש שלי ,היא טובה אבל חסרים
בה חלקים שישלימו אותה,חלקים כמוך,השעה עוד מעט 9 בבוקר ואני
צריך ללכת לעבודה.נעלתי את הבית והלכתי לכיוון האוטו, בדרך
עברתי בפינת בוגרשוב-עין גב אבל את לא היית שם,כנראה שמצאת
מישהו יותר טוב ללכת איתו,כשהגעתי לרחוב קפלינסקי היו שם הרבה
ניידות משטרה ועצרתי יצאתי מהאוטו ושאלתי שוטר "מה קרה"?
הוא אמר לי שמצאו גופה והם צריכים עזרה בסיוע לזיהוי
הגופה,אמרתי בסדר והלכתי איתו ,אמרתי לו שאני לא מכיר את הנפטר
הוא אמר לי תודה ונתן לי
כרטיס שלו להמשך החקירה,נכנסתי לאוטו ונסעתי ואז נזכרתי שהיום
יום שבת
ואני לא עובד,אז עשיתי מה שהיינו עושים כל שבת :נוסעים לצוק
השדרות כדי להתחרמן,הגעתי לצוק ועצרתי.חשבתי קצת על כל מה שקרה
לי בזמן האחרון
ונכנסתי לדיכאון ,הורדתי תאנברקס ונתתי לאוטו להתדרדר.
כשחלפתי מעל לצוק חשבתי שאולי החיים הם סתם חלום של מישהו
ושאנחנו ישנים הוא ער או שאולי הגופה שלך שהייתה שם לא סתם
הייתה לבנה ושסתם אמרתי לשוטר שאני לא מכיר אותך או שאולי
הגופה שלך הייתה לבנה בגלל שלא קנית חלב והיינו צריכים לשתות
מלבין,זה לא שינה לי כל כך כי בעוד מספר שניות אפגוש את מותי
ואז אגיע למנוחת עולמים,ואז גם אני אהיה לבן,לבן כמו מלבין
קפה.