מ. יציק / פרפורי גסיסה |
כמו הייתי בן אהוב
מעמיד פני צלקת
נוכח מגלב נטוף
דמי המופקר
נגמע בלוע ערפד
להרוות צמא ניבייך
עת נעמדת עליי
מצליפת מילים
מלקת המלכים
להשביע רעב נתינייך
בשוטים ובעקרבים.
ואני,
עם שטשוט פרגול אחרון
נעמדתי תחתייך דום
לזכרך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|