כשאתה קטן האנשים הכי חכמים שאתה מכיר הם ההורים שלך , כל שאלה
שתשאל הם יענו לך ויסבירו עד שתבין, מקור ידע עצום בכל נושא
בחיים , אינציקלופדיה מהלכת.
תשובה של אבא או של אמא מתקבלת בראשך הקטן ללא עוררין הן
מוחלטות כמו זריחת השמש.

זה סיפור על אבא שיכול להיות אתה ויכול להיות אני, שנשאל שאלה
ע"י בנו שהיא ללא ספק לגיטימית בראות עולמו של בן 5  , אך אם
אני ואתה נסתכל על השאלה בנקודת מבט בוגרת היא טיפשית וברורה.
אך האם אנחנו נקבע מה טיפשי ונצבע לבננו את המציאות הנוראה כמו
שהיא או שנטשטש מעט את הגבולות עד שיגדל ואז נחשוף אותו לאט
לאט לחיים האמיתיים.
מה שמוכיח שאתה קטן המציאות היא הרבה יותר ורודה וחייכנית מאשר
החיים כשאתה גדול.

הסיפור הוא על הביקור של שחר הקטן במספרה עם אביו,נועם.
שחר הקטן השתעשע על כסא המספרה  וחיכה עם אביו  לספר שיגמור
לספר את הגברת הזקנה עם השיער המנופח והצבוע.
נועם ביקש משחר שיפסיק להסתובב ויתנהג יפה אחרת הוא לא יסתפר,
שחר הפסיק להסתובב והביט על הספר משחק עם שיערה של הגברת.
עיניו של שחר נעו הלוך ושוב אחרי המסרק והמספריים והביט בשערות
הצבועות נופלות על הרצפה.
שחר שאל את אביו
"אבא לאן הולכות השערות כשאנחנו מסתפרים?"
הספר הסתכל על נועם וחייך , גם הגברת לא החזיקה בעצמה וחייכה
חיוך רחב החושף שיניים זהובות.
נועם התלבט נורא אם להגיד לבנו את האמת הנוראה והטיפשית לכאורה
שהשערות הולכות לפח הזבל, במקום זה העדיף להמציא סיפור חמוד
שבנו ירגיש יותר טוב ולא ייצא מהמספרה עם הרגשה רעה.
"שחר , הספר בסוף היום אוסף את כל השערות ומפריד אותם לפי
צבעים ושולח אותם לארץ השערונים"
שחר פתח עיניים גדולות ומופתעות
"שערונים ? מה זה שערונים?"
הספר הבין מה נועם עושה והמשיך בקו המחשבה של נועם
"שערונים זה עם קטן שגר בקצה העולם באי מבודד והוא מתקיים
משערות , והוא מחולק לקבוצות".
הגברת הזקנה נהנתה מהסיפור המצחיק והמשיכה גם היא בסיפור
"נכון הוא מחולק לקבוצות יש את הבלונדים שהם לא חכמים ממש ,
ויש את השחורים שהם תמיד מרגישים מקופחים וחלשים, יש את
האדומים שהם גאים וחזקים, ויש את הצבעוניים שהם מוזרים ויוצאי
דופן , ויש את החומים שהם בורגנים , אנשים רגילים. ויש את
המעורבבים השרופים למיניהן שהם מתוסבכים קצת."
נועם והספר צחקו על הקונוטציה המשעשעת של הגברת הזקנה , אף על
פי שנועם לא היה בעד הסבר כזה לילדו בטח שלא הסבר גזעני והסביר
לשחר בפשטות
"השערות מוטסות במטוסים מיוחדים בדואר אוויר לארץ השערונים ושם
השערונים מקבלים את השערות וכל קבוצה מרכיבה שערון משלה.
"איך הם נראים ? שאל שחר
"תתאר לך גושי שיער כמו כלבים"  אמר נועם
"איך הם מדברים אם אין להם פה? איך הם רואים אם אין להם
עיניים?
שחר החל לשאול שאלות קשות שהקשו מאוד על נועם אך נועם לא רצה
לאכזב אותו והחל להסתבך עם השקר הלבן שהוא בעצמו נכנס אליו.
בראש הארץ הזאת עומד מלך השערונים שיש לו עיניים ופה והוא
אחראי על כולם והוא יכול לשמוע את המחשבות של השערונים.
הספר סיים לספר את הגברת הזקנה, ולפני שהיא יצאה מהמספרה ניגשה
לשחר ליטפה את ראשו ואמרה לו אני בטוחה שהשערון שלך יהיה חמוד
מאוד.
שחר חייך וחיכה לעלות על הכסא ולהוריד כמה שיותר שערות כדי
שהשערון יהיה גדול.
לשחר היה שיער חום, די ארוך , והספר שאל את נועם איך הוא רוצה
שיספר את שחר ,
"תוריד לו קצת בצדדים וקצת מקדימה"
שחר התעצבן וצעק
"אני רוצה שתוריד את כל השערות אני רוצה שערון"
נועם הסביר לו כי השערון הוא אוסף של כמה שערות של אנשים ולא
רק אחד ושחר נרגע.
הספר החל לספר את שחר , ושערות ראשו החלו ליפול על הרצפה ושחר
היה מרוצה מאוד וחשב על הארץ הזאת בקצה העולם בה חיים גושי
שיער חמודים בכל מיני צבעים ולא היה מאושר ממנו , הוא חיכה
ליום ראשון שיחזור לגן שיספר לחברים על השערונים הם ישתגעו...
הספר סיים לספר את שחר ונועם היה מרוצה מהתספורת החדשה של שחר
ואמר לשחר שהוא יקנה לו גלידה כי הוא היה ילד טוב והתנהג יפה.
כשיצאו מהמספרה הלכו וישבו בגלדריה ואכלו את הגלידה הכי אהובה
על שחר שוקולד בננה.
נועם ושחר חזרו הביתה , אימו של שחר קיבלה אותם בנשיקות וחיבקה
את שחר , שחר סיפר לאימו על השערונים  ועל השערון שלו ,שירה
,אימו של שחר הסתכלה על נועם במבט של " למה אתה מספר כאלה
שטויות לילד?" וחייכה חיוך זדוני ואמרה
"חמוד הסתפרת נורא יפה"
בלילה שירה התווכחה עם נועם על סיפור השערונים
"צריך להגיד לשחר את האמת מה יקרה אם הוא ישמע שאין דבר כזה
שערונים זה ישבור לו את הלב מסכן החמוד אתה יודע כמה שהוא
מאמין לך ובוטח בך, אל תנצל את זה"
"מה הייתי אומר לו שהשערות הולכות לפח ואחרי זה לחיריה? זה היה
מעצבן אותו ולא היה לו חשק להסתפר"
שירה הסכימה עימו והשניים הלכו לישון.

יום ראשון הגדול הגיע ושחר הקטן הגיע לגן וסיפר לחברו הטוב
,עידן , על סיפור השערונים.
עידן צחק על שחר וקרא למיכל ולמוטי שצחקו עליו והקניטו אותו
" השערות הולכות לפח טיפש אין דבר כזה שערונים "
שחר התעצבן וצעק
"יש שערונים הם גרים בקצה העולם ויש כל מיני צבעים, אבא שלי
אמר לי"
מוטי אמר " אבא שלך לא יודע כלום , אין דבר כזה שערונים תלך
לספר ותראה את כל השערות בפח."
שחר התעצבן נורא והתחיל לזרוק דברים על מוטי שצחק עליו ועל אבא
שלו , הגננת הפרידה ביניהם ושאלה את שחר  מה קרה, שחר הסביר לה
את הסיפור והגננת קראה לאימו שתבוא לקחת אותו.
שירה דיברה עם הגננת והסבירה לה את הסיפור על השערונים , הגננת
צחקה ואמרה
"הילדים של היום מתבגרים מאוד אי אפשר לספר להם סיפורים
ולהמציא להם סיפורים זה דור של מחשבים צריך להזהר עם זה אחרת
הילדים יפגעו מהסביבה הקרובה אליהם"
"את צודקת במאה אחוז את צריכה להגיד את זה לבעלי מרוב כוונות
טובות הוא הגזים קצת"
שירה לקחה את שחר הכעוס והסבירה לו את האמת על השיער ולאיפה
הוא באמת הולך ושחר סירב להאמין ובכה.
כשחזרו הביתה שירה הבטיחה לשחר שכאשר אביו יחזור הוא יסביר לו
הכל וביקשה שיתנהג יפה כי היא יוצאת לסידורים שחר הנהנן בראש
בעצב ושירה יצאה.
לשחר עברו מחשבות במוחו הקטן
"למה אבי שיקר לי? יש שערונים אני מאמין בהם"
שחר רץ לכיוון המטבח לקח מספריים וגזר פלומה משערות ראשו , לקח
מעטפה של אביו שהונחה על השולחן פתח אותה ושם בה את הפלומה
וסגר אותה. שחר עבד על אחיו הגדול יוני בן ה12- שהוא ועידו
משחקים משחק בשם  "משחק הדואר"  וביקש ממנו שיכתוב בשבילו על
מעטפה

לכבוד מלך השערונים
       ארץ השערונים
       קצה העולם

יוני לא הבין מה זה שערונים ומה שחר בכלל רוצה ממנו אבל היה
כ"כ מרותק לאיזה תוכנית דבילית בטלויזיה ככה שלא איכפת לו
לכתוב שטויות לאחיו החמוד.
על פתק קטן ביקש מיוני שיכתוב
"למלך השערונים שלחתי שערות לשערון אם אתה יכול תשלח לי תמונה
שלו כדי להראות לעידן ולמוטי"
שחר נדנד ליוני שיעזור לו לשלוח את המכתב אבל יוני לא הבין מה
הוא רוצה ממנו וביקש שיפסיק להציק לו ושהוא רואה טלויזיה.
שחר התחיל לבכות ויוני התעצבן
"תעוף מפה שחר אני ארביץ לך אין לי כח"
לבסוף יוני הסכים ולקח אותו לדואר רק שיהיה מרוצה ושלח את
המכתב.

היה זה יום עמוס מאוד ובדיוק המזגן התקלקל ולא מספיק לכך בנוסף
שמואל בורר הדואר איחר גם למשמרת וחטף צעקות מהבוסית המעצבנת
שלו .
ערמת דואר חיכתה מולו שהוא יברור והוא ישב כולו מזיע ועצבני ,
הוא החל לברור מכתב אחרי מכתב עד שהגיע למכתב מוזר בכתב מוזר
שמיועד למלך השערונים בארץ השערונים בקצה העולם.
שמואל הסתכל על המכתב שיפשף את עיניו טוב טוב כדי לבדוק אם
באמת הוא רואה טוב או שהוא מדמיין ואמר לעצמו עד פה!! חיפשתי
סימן שיוציא אותי מהעבודה המוזנחת והחיים הנוראיים שלי והנה
הוא הגיע איך אני בן אדם נורמלי די חכם לא טיפש עושה פה בדואר
ובורר מכתבים שמיועדים לקצה העולם כנראה שזה סימן של אלוהים
להעיר אותי.
שמואל ניגש לבוסית שלו נתן לה ביד את המכתב שמיועד לקצה העולם
ואמר לה באסרטיביות שלא איפיינה אותו בד"כ אבל היה הפעם מלא
בטחון עצמי עם חזה נפוח
"אני מתפטר"
הבוסית ההמומה לא האמינה למה שהוא אומר לעולם הוא לא דיבר איתה
בצורה כזאת אסרטיבית לעיתים לא העז להביט בעיניה והיה משפיל
מבט
"אתה עובד פה קרוב ל10- שנים יותר ממני , אתה עושה עבודה טובה
, איפה אני אמצא עכשיו בורר דואר כמוך?
שמואל חייך וענה לה
"בקצה העולם..."