New Stage - Go To Main Page

מורן דילונג
/
אנשי הקולבים

קודם כל לפני שאני מתחילה את הסיפור...
קולב=מה שתולים עליו בגדים... יותר טוב?
יופי...



כשאתה קולב, אין לך הרבה אפשרויות, או שאתה תלוי או שאתה בפח.
וזהו.
אפשר לדמות את זה לחיי היום-יום, כולנו תלויים במשהו:
במורים, ברופאים, בשוטרים- בהכל.
כמו אנשי הקולבים.
אנשי הקולבים אף-פעם לא שמחים, וכשהם כן שמחים זה רק בגלל שהם
חופשיים, חופשיים ללא כלום. פשוט חופשיים.
לאנשי הקולבים יש תמיד כוונות טובות- לעזור לאחרים להתלות
עליהם, ולהתלות גם-כן בעצמם.
יש את "הכבשות השחורות", הם רק נתלים, נתלים ולא עוזרים
לאחרים.

לסיפורינו אין סוף, וזה מפני שלעולם לא יוכל להיות לו.
כל חייהם של אנשי הקולבים בנויים ממתכונת אחידה-
להתלות, לתלות, להזרק.
וכך זה ממשיך וממשיך...
עצוב הא?
אז אולי לפני שאתם אומרים כן, תסתכלו קודם במראה ותגלו שאתם,
אתם בעצם הם אנשי הקולבים.


מוקדש לאופיר דויד:)
תודה לך אופיר!!!



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/8/02 13:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מורן דילונג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה