|
עינך הן מבצר ליבי.
שפתותך מושכות אותי כמו אבן אודם יקרה.
דיברותיך מלאותחוכמה וחן.
ידך כה חזקות וכשהן נגעות בי הן מלטפות.
וכולך מגש, מגש של כסף לראות אבל לא לגעת. |
|
"שאני הולכת
ברחוב אני נזהרת
לא לדרוך על
קקות של כלבים,
מה לעשות, ככה
אני"
בוליביה,
הראיון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.