האביב השתולל בעולם כמו נער מתבגר ואני ישבתי במרפסת וחשבתי,
מה אכתוב לי ביומן כדי לא לשכוח ממך אפילו לא פרט הכי קטן?
והריח האביבי הביא אלי את הזיכרון המתוק של הניחוח שלך שהכה לו
פתאום באפי: ריח קינמון ווניל המעורבים עם אפרסק ויסמין, ומשהו
חריף כמו ויסקי בן עשרים שנים שהתייבש לו וחיכה לאדם הנכון
שיבוא וילגום ממנו.
כמה חבל שהאביב הוא לא לנצח,כמה חבל שהריח התנדף ונעלם לו
,וכמה עצוב שאנחנו רק אנושים ויותר מזה עצוב שאתה לא האמנת
בזה...כמה עצוב שאתה נח לך עכשיו ושהחיים כבר לא מה שהיו.
אני מקווה שיש עוד עולם שם אתה עם הריח האביבי שלך ממתין
לבואי
אז מה באמת אני ארשום לי רק בשביל לזכור כל שניה ממך?
אולי הפעם רק אפרסק יסמין וקינמון עם וניל ווסקי יספיק ,אבל את
האמת אני בספק אם אני אי פעם אשכח אותך... |