למה מטבעו האדם הוא אופטימי
ולמרות כל מה שקורא סביבו הוא מרגיש מוגן
ולמה הזכרון של האדם סלקטיבי
כשהוא נפגע הוא לא מפנים שמסוכן.
אומנם כולם לומדים מטעויות
אבל הן אוכלות אותי מבפנים
הזכרון פוצע אותי, פוגע בי, דוקר אותי
אבל בלעדיו אין משמעות לחיים.
אני לומדת ועוזרת ותומכת ונלחמת
רוצה להציל את העולם
אבל החיים הם כמו סרט
ואני רק בנאדם.
אם יש גורל הוא משחק בי
ושולח רמזים מטעים
כשיש תקווה גם היא בורחת
אבל חוזרת לפעמים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.