האדם יצר עולם שנתמך באנשים
כדי שלא נרגיש  מיותרים כמות שאנחנו.

יש ראשי מדינות, ארגונים לשמירה על הסביבה
עובדים סוציאלים, מהנדסים גנטים
וכולם משוכנעים שבלעדיהם משפחות יתפרקו
העולם יזוהם ומדינות יעלמו.

הפחד הגדול ביותר של האדם זה ליהיות בודד
לא ביגלל מדווי הבדידות אלא בשל הפחד למות בלי להשאיר חותם.

אנחנו ממענים להבין שאנחנו בשר ועצמות ככול החיות ככול בני
האדם.
להבין שנולדנו גדלנו ומתנו וכלום לא משתנה.
כלום.

אנחנו ממציאים יעודים, אלוהים, עבודות, טכנולוגיה
יוצרים עוד ועוד פיתוחים ומוצרים.
אנו מגדילים ומגדילים את התלות של כמה שיותר גורמים בנו.
אך ורק כדי לא להודות בעובדה שחינו... סתם.
שהעולם מתקדם לעיתו על כביש הזמן, ואנחנו רק חרקים טועים על
האספלט החם, העולם מפתח זנים חדשים במרוצת מאות מיליוני שנים,
ואנו נילחמים על ימים ודקות.
אנו נמות והעולם יזדהם וישמיד כול יצור חי על פניו וכול מוצר
במדפיו בדיוק כמו שעשה בעבר.
ואז הו יתחדש.
ושוב הם, אותם צורות חיים חדשות, ירצו לשנות את העולם שוב
ושוב...

האדם יצר עולם, שלכאורה, נתמך באנשים
כדי שלא נרגיש מיותרים כמות שאנחנו.


אני איש חינוך
מה זה אומר עלי?