השריטות במוח נהיו עמוקות מדי אני חושב. אני לא בטוח בין מה
אני חולם לבין מה אני מדמיין.
למה אמרתי לסיוון בכלל את מה שראיתי. ראיתי את יובל שהולך
לצנחנים מת. ראיתי איך מוסיפים את השם שלו למצבה של הכפר.
ראיתי כתבות בעיתונים וסיפרתי למה כל כך מתאים לי שיובל ימות.

יובל הוא ילד חמוד ממש חמוד. לא הולך לו משהו עם בנות כי הוא
לא יוצא ומתחיל איתן. הוא מסתובב אתנו. ברובו ילד שקט ביישן
שכזה. אבל ילד חמוד, מצחיק, ממש כיף להיות אתו.
באימונים הוא ממש השתפר היה אפילו יכול להגיע לסיירת מטכ"ל אבל
לא הלך לו בגיבוש. הלך לגיבוש צנחנים ועבר אותו. עוד חודש יובל
יהיה צנחן. אני עדיין עובר אותו ברוב האימונים אבל זה לא משנה
כי הוא תותח. אולי גם אני הייתי יכול לצאת משהו אבל אותי הצבא
רוצה לדברים אחרים.

יובל הוא כמו כל הכתבות שרושמים על אנשים שמתים. כל האנשים
שמספידים אותם ואומרים עליהם כמה נחמדים הם היו וכמה אהבו את
כולם ואיך דווקא הוא לא היה צריך למות. כל אלו יהיו אמת על
יובל.
אנשים לא יסלפו דברים בשבילו כמו שעושים לאחרים שמתים ומנסים
להגיד כמה טובים הם היו, ושוכחים את כל הרע שבהם. אצל יובל
פשוט יכתבו אמת.

אבל למה שיכתבו בכלל משהו? אז מה עם יובל הוא החלל המושלם
לעיתונים. ילד שהשקיע באימונים ורצה להגיע לצבא לתרום למולדת
או אני לא יודע למה, אולי להוציא את המיטב מעצמו. הפך לצנחן
ונהרג. הוא לא צריך למות. אבל כל המחשבות האלו עברו בראש שלי.


סיפרתי לסיוון את זה בהקשר לשיחה הקצרה שהייתה לנו על יובל, זה
התגלגל מאיזו שיחה על איזו ילדה מעצבנת, וסיפרתי לה את זה.
נוראי. ההגיגים של המוח השרוט שלי.