ליל חורף, גשם ומלנכוליה מתפרצת.
אם לא הייתי לבד עוד הייתי מסוגל לעבור את זה, אבל לא, מאז
שהלכת הכל נופל, הכל מאבד משמעות, חמי ואסף שרים בדיכאון
אומנותי והמערכת שלי עוד מעט מתאבדת מלבד.
הגשם כבר לא רומנטי והברקים כבר לא יפים.
'תראה' אמרת לי פעם 'מצלמים אותנו'
וכל רעם בשבילך היה שירה מן השמיים,
כאילו המלאך ששר באס החליט להצטרד טיפה יותר מדי.
תמונה אחת שלך משתקפת בחלון,
כשנחלים של גשם חוצים אותה,
חרותה בזכרוני, חיה.
עכשיו הנחלים עוד חוצים אותו והיחיד המשתקף בו זה אני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.