אני אוהב לשבת
כאן, בכורסא הנוחה
לשבת ולא לזוז
מרגיש מאה אחוז.
כשאנשים אחרים הולכים
אני כאן יושב
כשאנשים אחרים משתנים
אני עדיין כאן, על העולם שבחוץ חושב.
יום, לילה, יום, לילה, יום
מה איכפת לי
אני כאן יושב בכורסא הנוחה
יום חמישי או שבת או ראשון
למי איכפת?
אני שומר על אותה התנוחה.
אנשים גדלים, אנשים משתנים
אנשים בונים להם חיים
אבל אני? זה לא בשבילי -
אני יושב כאן בכורסא והחיים עוברים מעליי.
העולם מסתובב סביבי
אנשים כבר שוכחים אותי
אבל אני? מה איכפת לי?
אני אוהב לשבת
כאן, בכורסא הנוחה
לשבת ולא לזוז
מרגיש מאה אחוז.