אני הולך ברחוב, איבדתי תחושה של כמה זמן ואיפה אני. וטוב לי
עם זה ממש טוב לי. כי אני בורח, אני חושב, ואני הולך עם הרגשה
של "לא חוזר עושה מה שבראש שלי" ואני ממשיך ללכת עם דיסקמן עם
דיסק ישן של אביב גפן והוא כבר שעה צועק לי בראש לא לשים זין
ואני מרגיש חלש כי אני כן. ויש לי 3 חבילות של מלברו אדום ואני
מרגיש כיאלו יש לי אקדח.
ואז אני עוצר וחושב מה בעצם אני עושה ולמה הלכתי. וזה לא חשוב
בכלל לא רלוונטי, נשען על ספסל ישן ליד אימא ותינוק חושב בראש
"מאושרים" וממשיך ללכת. והרוח נגד הכיוון שלי ואנשים ברחוב
גורמים לי לרצות לחזור ואני ממשיך ללכת, עיוור, מכור להרגשה
הזאת של לא לדעת לאן אני הולך שאני בדרך לסוף מאושר משלי.
ממשיך ללכת ואני רואה  אנשים שיש להם שימחה בעיניים. אני רואה
ילד גונב ממכולת של 24 שעות ומתחיל לצחוק אבל חושב שבשביל אבא
שלו חגורה זה לא כמו לחבק.
ואני ממשיך ללכת, יותר מהר, יותר מתרחק, נהיה חשוך ואני מתחיל
לרוץ וכבר לא קר לי. אני רץ מהר יותר , חזק יותר והמוח ריק
פתאום אני חושב  אני בורח! מהר יותר, חזק יותר, ואני רץ. מהר
יותר, חזק יותר, מהר יותר, חזק יותר, ואז פתאום נזכר בהגר ואיך
שלפני כמה ימים נישקתי אותה והריח שלה משכר אותי אני חושב על
איך שאני אוהב שהיא צוחקת כי אז יש לה גומות חן ועל הריח שלה
ואיך שהיא אף לא יודעת לספר בדיחה כמו שצריך ווזה מתחיל להכביד
עלי אז אני נעצר. עומד. ואז מדליק סיגריה מרגיש את העשן
בכולי.
החום של הסיגריה והמחשבה על הגר מדליקים אותי. חושב על מה שהיא
תחשוב כשאני אף פעם לא אחזור ואז מתיישב וחולם על הגר שלי ואיך
שהיא תשנא אותי ואני מתחיל לבכות ושורף לי ב"פנס" מתנה מאבא.
פעם חשבתי שאבות קונים ממתקים. אבל אבא שלי מיוחד שנה שעברה
שהוא נתן לי גבס ביד ימין ליום הולדת. אבל הגר שלי ואבא ואין
לי לאן ללכת ו20 שקל בכיס לא מספיקים בשביל ללכת והגר שלי שלא
תשנא שתבין. ואז צלצול של מוזיקה קלאסית שפאקינג קוטע אותי
ואני עונה וזה לא הגר זה אבא והוא מדבר ואני אטום והוא צועק
ואני אטום ואז אני מסתובב בחזרה והולך ממש מהר ואני רואה את
המכולת של ה24 שעות ואת האיש עם מבט של לא מבין. ואני ממשיך
ללכת הגעתי ה"ביתה" ואני חושב על המתנות של אבא.