אני ואלהים
אני ואלהים.
הכלום והכל,
ההרף עין והנצח,
האפסות והשלמות.
אני ואלהים.
אני ואלוהים.
נוסעים באותו המסע,
חיים מאותה נשימה,
לשנינו אותה נשמה.
לי ולאלוהים.
אלוהים ואני.
מאכלסים אותו עולם,
הוא כבורא - אני כנברא,
הוא כיוצר - אני כנוצר.
אלוהים ואני.
אלוהים, זה שהכל בדברו-
ואני שדברי לא כלום, ואני לא- כלום,
וכולי עפר וסופי עפר
- אליו נוסע ושב.
וחייו - חיי, וחיי לא חייו.
וצילו - שמשי,
ומה שמקיף אותו - מצית אותי.
מצית אותי מבפנים,
באש יוקדת, אש לוחכת,
אש האלוהים.
זהו שיר דתי, אם תרצו. דתי וקיומי. ככל שניתן למצוא בכלל אזור
מפגש בין השנים. אבל אני חושב שזה כל העניין. בעצם. |
