ובג'ונגל המאיים שוב אברח,
מהחיות שתבקשנה לטרפני
ארוץ רחוק, עד היכן שכוחי יתנני,
עד אשר נשמתי תהיה כבדה
ולא יוותר בי כוח להמשיך במנוסה

ובפאתי הג'ונגל לפתע אבחין באגם
בשארית כוחותיי אגיע עד אליו
כל רצוני הוא לשתות ממימיו
למען יעמוד לי שוב כוחי
להמשיך בבריחתי

אך כשארכן על ברכיי לפני האגם,
ואושיט את ידיי לחבוק קמצוץ ממימיו
תשתקף דמותי על פניו
ואבחן היטב את פניי,
ואראה כי נוגה הוא המבט בעיניי

וכשאקרב את ידיי אל פי לשתות
אראה כי ברוגע זורמים הם גליו
כמו מלטפים את פני המשתקפים מעליו
ואראה כי דמותי כגליו היא שלווה
ויתמלא לבי תחושת הקלה

אשמח שבאגם נמצאה לי נחמה
ואגמע שוב שוב מהמים אל פי
בד בבד אביט דרכו ממושכות בעצמי
אך כשאראה כי לפתע דמותי התעוותה  
אסיט מבטי מזה האגם הנורא

אבקש לנוס על נפשי
הן האגם שחשבתי למנחם התגלה כאכזר
כשחשף את העיוות ששנים היטב הוסתר
אך לשוב אל לב הג'ונגל אין באפשרותי  
הלא מבקשות החיות לאלתר את מותי

והרי האגם לא מאיים על  חיי  
על כן להישאר לידו אחליט
אשיב מבטי אליו וממושכות בו אביט
להפתעתי אגלה כי הגם שהאגם לא הפך לסוער
בכל זאת דמותי התעוותה אף יותר

ולא אבין איך אף כששקט האגם דמותי עדיין רועשת
דמותי משנה צורותיה בין גליו
אך השינוי כמו לא נוגע אליו
וכל צורה שתלבש לה דמותי
יישאר הוא שלו ורגוע מולי

ופתרון חידה זו פשוט, עד כאב
שהרי אין האגם משתמש בגליו כדי לעוות דמותי כרצונו
הלא עיוות זה, כלל לא באגם מקורו,
הוא רק משתקף אל מול עיניי באמצעותו
אך פסיכולוג, יקיריי, זו מהות תפקידו