(כיסא בקדמת הבמה. ילדה לבושה יפה נכנסת ומתיישבת על הכיסא)
הילדה: שלום, אני עירית שמרית ואני, אה... כאן כדי לספר קצת
על עצמי. אני יוצרת צעירה, התחלתי לכתוב לפני כמה חודשים,
ואה... אני מאוד נהנית לכתוב כי אני מרגישה שאני מוציאה את
עצמי על הנייר, ז'תומרת שאני מביעה את מה שאני רוצה כמו שאני
רוצה ושאני לא צריכה להיות חייבת לאף אחד. אני אקריא לכם עכשיו
את אחד השירים שכתבתי. לשיר קוראים "אני פרח": (מקריאה בצורה
דרמטית)

אני פרח
אני עץ
אני גדלה
אני משתנה
אני לא רוצה שיפריעו לי לעשות מה שאני רוצה
אני לא רוצה שידגדגו אותי עם נוצה
אני הופכת לאישה
אני לא רוצה שתהיה כמו נחש ותיתן לי נקישה

זה שיר שמביעה את המחשבות שלי בתור, אה... מתבגרת, ואני מרגישה
נורא ייחודית שכתבתי אותו. כאילו, אני בטוחה שיש כאלה שיזדהו
כי זאת עבודת אומנות וכל אחד מבין את זה בדרך שלו אבל זה עדיין
מרגיש לי ייחודי. הנה עוד שיר אחד די דומה שקוראים לו "רוצה
למרוד": (מקריאה בצורה דרמטית)

אני רוצה למרוד
אני רוצה בנק לשדוד
אני רוצה את העולם לנהל
אבל זה נורא מתסכל
יש בי רוח מורדת
יש בי כח נעורים
אני רוצה לשנות את העולם
אני רוצה לשנות את החיים!

השיר הזה הוא שיר שמדבר על מרד ואיך אני רוצה לשנות את החיים.
אני מרגישה שיש בי רוח כזאת שאני יכולה לעשות הרבה. זה היתרון
של הצעירים על המבוגרים שאנחנו כאילו יש לנו הרבה אנרגיה והם
כאלה זקנים בקושי הולכים (מדגימה תנועות של זקן). טוב שמעו עוד
שיר, קוראים לו "לא אוהבת את עצמי": (מקריאה בצורה דרמטית)

יש לי שיער שחור
יש לי עיניים ירוקות
ויש לי חזה שופע
אבל משהו בתוכי עדיין לא נוגע.
כולם אוהבים אותי
אבל אני לא אוהבת את עצמי
לה לה לה לה לה לה לי.
למה אנשים מסתכלים לי על מה שבחוץ ולא על מה שבפנים?
למה אנשים כל כך רעים?

זה שיר ביקורת שלי על איך שהעולם מתנהל. אני חושבת שאנחנו
בחברה שלנו נותנים נורא הרבה מקום למראה החיצוני ולא לפנימיות.
וזה נורא עצוב לדעתי. העולם שלנו נורא אכזר ואני כתבתי על זה
עוד שיר שקוראים לו "גזענות": (מקריאה בצורה דרמטית)

גזענות!
זה דבר נוראי
שמישהו שונא מישהו אחר על רק גזעני
כי גזענות זה דבר מרושע
כי גזענות זה דבר שטותי
גזענות!

אני שונאת גזענים. הם הרי לא יודעים כלום על הבנאדם הם סתם
שופטים אותו. סתם! ומה אם מישהו היה בא אליהם והיה עושה להם
משהו רע בגלל איך שהם נולדו? הם פשוט טיפשים. ראיתי איזה יום
בטלוויזיה בריקי לייק איזה אחת שחורה שהרגו לה את הילד כי גם
הוא שחור ואני ממש ריחמתי עליה. היא ממש בנאדם אמיץ אם היא באה
לתוכנית של ריקי לייק ואם היא התגברה על זה. היא ממש בנאדם
אמיץ. ממש. הנה עוד שיר שכתבתי, קוראים לו "זה ממש נורא":
(מקריאה בצורה דרמטית)

זה ממש נורא
שאמא לא מקשיבה
זה ממש נורא
שלאמא לא איכפת
זה ממש נורא
לחיות עם אמא שמזניחה
זה ממש נורא

השיר הזה מדבר על היחסים הקשים שלי עם אמא שלי שמזניחה אותי
ושלא מקשיבה לי ושאני לא בטוחה שהיא אוהבת אותי. (מתחילים
להישמע סימני בכי בקולה)
אמא: (קולה נשמע מחוץ לבימה) עיריתו'ש! בואי לאכול!
עירית:  (צווחת) רגע אמא אני באמצע משהו!
אמא: אבל עיריתו'ש האוכל יתקרר.
עירית: (צווחת עוד יותר) שתקי כבר אמא יא זונה מה איכפת לי
מהאוכל המגעיל שאת מכינה לכי תזדייני מה איכפת לי אמרתי שאני
באמצע משהו! (לקהל, בטון הדיבור הקודם)  אז איפה היינו? טוב,
יש עוד שיר שאני רוצה להקריא, הוא על החבר שלי שעזב אותי.
קוראים לו "אתה מניאק" (מקריאה בצורה דרמטית):

אתה רוצה ממני הכל
אבל אתה לא רוצה ממני כלום
אתה עשית ממני אלה
אבל אתה עדיין מעדיף את פנינה רוזנבלום
אתה גנבת לי את הלב
אתה גנבת ממני את האהבה
ואתה מעכת אותי
ואתה נפרדת ממני
ואתה מניאק

טוב אז נראה לי שזהו. הסתיים הזמן שלי. תודה שבאתם הנה, אני
ממש מעריכה את זה. אני מקווה שהשירים שלי נגעו בכם כי הם באו
לי ישר מהלב ונראה לי שהרבה יכולים להזדהות איתם. טוב אז תודה
ולהתראות. (מתחילה להתארגן ליציאה. אבא שלה נכנס)
אבא! (רצה אליו עם ידיים פתוחות לחיבוק)
אבא: עיריתו'ש! (שניהם מתחבקים מחויכים ומתנשקים) אני הולך
עכשיו למטבח, טוב מאמי?
עירית: טוב אבא.
אבא: (יוצא מהבמה)
עירית: (משנה הבעה בפתאומיות מחיוך לבכי. מוציאה מחברת
ומתחילה לרשום שיר. מקריאה באותה צורה בה הקריאה את שאר
השירים)

אבא נגע בי בצורה לא טובה
אבא נגע בי כמו שלא צריך לגעת
אני מרגישה זולה
אני מרגישה מנוצלת
החיים שלי הפכו לנוראים
הקיום שלי הפך לחסר תכלית
אני מפחדת מאבא

(יוצאת מהבמה בוכה)