תמונה ראשונה:
אור ומיקי (בני 12) יושבים בחדר של מיקי.
אור: תגיד מיקי, אתה בא היום למסיבה בבית של אורית?
מיקי: מסיבה, איזו מסיבה?
אור: יש היום מסיבה. הזמינו את כולם- ערן, גיא, יואב, כל
החברה, לא אמרו לך?
מיקי (נבוך): לא. דיברתי היום עם גיא ואורית, ואף אחד מהם לא
אמר לי.
אור (נבוך גם הוא, קצת משתהה): בטח חשבו שכבר אמרו לך. זה היום
ב7 בבית של אורית. אתה בא?
מיקי: אני לא בטוח (מסתובב ומתעסק במשהו על השולחן)
אור: נו, מיקי, זה היה בטעות, אני בטוח שהזמינו אותך. אתה הרי
לא כמו יוני, החנון הזה שאף אחד לא רוצה לדבר אתו. אתה אחד
מהחברה.
מיקי: טוב, לא יודע, נראה.
אור: טוב אני זז. נתראה במסיבה!
תמונה שניה:
המקום: מקלט גדול עם קצת קישוטים על הקירות. חבורה של ילדים
יושבת במעגל עם בקבוק באמצע (הם יושבים בנים במקום אחד, בנות
בצד השני). מסובבים את הבקבוק.
ילד: רוני, אמת שאת אוהבת את יוני?
רוני (החלטית): לא, שקר.
אורית: אמרתי לכם! אני רוצה לסובב את הבקבוק. (מסובבת, מצביע
על מיקי) (מהרהרת, מתלחשת עם הבנות מסביבה) נכון שאתה אוהב את
רוני?
(מיקי נשען לכיוון אור והם מתלחשים)
שיר: נו, זה לא כ"כ מסובך או שכן או שלא. (רוני שישבת לידה
נבוכה ומחכה שזה ייגמר)
מיקי (בשקט): כן. (כמה ילדים מתחילים להתלחש, רוני קצת אדומה
ואור מחליט למהר ולסובב את הבקבוק. המצלמה מתרחקת מהילדים)
תמונה שלישית:
יש מוסיקה ברקע, רוב הילדים רוקדים. רוני רוקדת עם החברות שלה,
והבנים רוקדים עם הבנים ובהתחלה מיקי רוקד אתם. המבטים של מיקי
ורוני נפגשים, רוני ממהרת להסיט את מבטה ומיקי הולך לשבת בצד
עם אור (שלא רקד מההתחלה). פתאום אורית אומרת: יאללה, משחקים
משחק חדש. קוראים לו שבע דקות בגן עדן. יש לי פה פתקים עם
השמות של כל הבנות. כל בן צריך לבוא ולקחת שם. ואני רושמת על
הלוח את הזוגות. יאללה בואו.
מיקי (לוחש לאור): אתה רוצה לשחק בזה?
אור: כן, נראה לי נחמד.
מיקי: טוב אז גם אני אקח פתק.
מיקי ואור מחכים בתור לפתק, אור מקבל את שיר, ומיקי מקבל את
רוני.
אורית: אוו, סוף סוף יש לנו זוג מעניין.
(רוני מתלחשת בצד עם שיר, הצופים לא שומעים. בנים ממשיכים לבוא
ולקחת פתקים)
אורית (לאחר שהבן האחרון לקח פתק): אוקיי, יש זוג שמתנדב להיות
ראשון? (אף אחד לא מצביע) טוב, אם ככה (מסתכלת על רוני שמסתכלת
עליה בחרדה קלה) רוני ומיקי, תכנסו! (שניהם קמים לאט ונכנסים
לחדר. בדרך רוני תוקעת באורית מבט כועס)
תמונה 4:
חדר קטן ומלוכלך במקלט. רוני ומיקי עומדים בקצותיו. לא מביטים
אחד לשני. אחרי כמה זמן רוני מרימה את הראש, בהחלטיות מסוימת.
רוני: אז, מה נשמע? כשאני חושבת על זה, לא יצא לנו כ"כ לדבר,
נכון?
מיקי (ממשיך להביט ברצפה, מדבר בשקט): נכון.
רוני (נרתעת מעט מהתגובה של מיקי, אבל ממשיכה לשאול אותו): מה
אתה אוהב לעשות?
מיקי (בשקט): לא משהו מיוחד.
רוני: אני אוהבת ללכת לחוג ג'אז שלי. אני אוהבת לרקוד (מחייכת
אל מיקי).
מיקי: אני יודע.
רוני (קצת מתאכזבת, קצת מתרגזת): נו, למה אתה לא מגיב? אתה
רצית שיהיה בנינו משהו, אני מנסה, ואתה לא עושה כלום!
(מיקי מתחיל לענות לה, אורית נכנסת לחדר)
אורית: בסדר זוג יונים שלנו, צאו החוצה, נגמר הזמן!
(מיקי ממהר לברוח, רוני נואשת הולכת לדבר עם שיר)
(רוני ושיר יושבות בפינה במקלט משוחחות)
רוני: אני לא מבינה אותו. מול כל הכיתה אין לו בעיה להגיד שהוא
אוהב אותי, אבל שאני מנסה לעודד אותו הוא לא מגיב.
שיר: עזבי אותו, סתם חנון מטומטם. את יודעת הרי שבנות יותר
בוגרות מבנים בגיל הזה. הילדים בכיתה שלנו הם סתם תינוקיים.
רוני: לא יודעת, הוא נראה לי חמוד. אני חושבת שאני אנסה עוד
פעם אתו.
שיר: את משוגעת. טוב, הגיע זמני ללכת למשחק הטיפשי הזה. ביי!
תמונה 5:
(אור ושיר יוצאים מהחדר נבוכים. מיקי תופס את אור ומושך אותו
לכיוון הדלת)
מיקי: זזים?
אור: מה קרה לך? לא נגמרה המסיבה.
מיקי: אין לי כוח. המשחק הזה הרס לי את כל החשק.
אור (עוצר, מהנהן בהבנה): לא הלך טוב עם רוני הא? בסדר אני
אבוא אתך.
(הם מתחילים לצאת, המצלמה עוברת לרוני שנראית מתלבטת בפינת
החדר. בסופו של דבר היא מחליטה ורצה למיקי עם עט ביד)
רוני: תקשיב, אם תצא מתי שהוא מהמצב רוח הזה, אז זה המספר
טלפון שלי. (היא רושמת לו אותו על היד)
מיקי: רוצה לצאת לדבר בחוץ?
רוני: בשמחה (לוקחת לו את היד והם יוצאים) (אור נשאר מבולבל
בתוך החדר, מחליט והולך לשיר שנראית שמחה לראות אותו)
(סוף)