נמאס לי לחכות.
אני חיכיתי בשבילך המון זמן ונמאס לי לחכות.
הציפייה לשמוע את הקול שלך או לראות אותך מכאיבה לי.
אין לך מושג כמה היא מכאיבה לי.
והחלטתי שעכשיו זה הסוף. שאני מפסיקה את זה, סופית.
אז למה אני עדיין חושבת עלייך?
למה אני עדיין חולמת עלייך?
ולמה אני מסרבת לעזוב?

אני יודעת שכאשר אני רואה אותך אני הבן אדם המאושר ביותר עלי
אדמות. אפילו אם זה לשמוע את הקול שלך לשתי שניות.
רק שאתה מתקשר לשאול לשלומי פעם ב... אני מרגישה מיוחדת.

זה מוזר איך שאתה יכול להעניק לי כל כך הרבה אושר בכל כך מעט
זמן, מחשבה והשקעה.
ובנוסף יש בך את היכולת המיראקלית "להעניק לי" כל כך הרבה
כאב.

אז זהו החלטתי לסיים את זה.
ואפילו ניסיתי להתקשר אלייך ליידע אותך אבל אתה לא ענית לי.

ומבחינתי זה נגמר. זה נגמר כבר חודש. אבל שוב ראיתי אותך ושוב
הרגשתי צביטה בלב.
ושוב חייכת אליי ושוב נמסתי.
נמסתי...

אני מתוודה- אני שייכת לך ואתה יכול לעשות כרצונך בי.

אני בין הבנות היותר פמיניסטיות שאני מכירה, באמת.
אבל משום מה אני מרגישה כמו העבד שלך.
ואתה מנצל את זה. אתה מנצל אותי. כולא אותי באזיקים של עצמי.
ואני שונאת אותך בגלל זה.
אני מתעבת אותך.
אני מתעבת אותך בגלל מי שגרמת לי להיות, להפוך.

אני השתניתי בגללך, למענך...
אבל זה יעבור לי.