טובלים במי הנחל,
שמזמן הפך נהר
ושכח שראשיתו
היתה שמיים.

סחופי רוחות וסער
קטושים בין הסלעים.
אבק דרכים סימא אותנו,
הותיר אותנו חנוקים.

כל אחד קשור לרעש,
שמחריד את המרחב.
כל אחד סוגר כאן דלת
ומרגיש שהוא לבד.

והאור, נדמה, רחוק הוא.
השיריון רק מתעבה.
גם ליטוף, דבר כואב הוא,
במגע העור המתכלה.

לא יודע מה לומר עוד
ואולי עדיף לשתוק.
כאן ברוח המדבר
יש לתת לזמן לשחוק.

פזמון:
ותמיד היה זה כך,
שאני רוצה אותך.
לא רק את זקוקה
לחום, ליטוף ומים.
כבר שנים רבות חלפו
ושדותי שלי יבשו,
מביטים הם בתחינה
אל השמיים.

(כלול בדיסק "קצוץ דק")