היום ילדתי בת שלש את
ואני כאן מביט בשמים
איזה עולם מטורף,
שבו אש לא מכבים כבר במים.
חיוך שכמוך איך נוצר
ושמחה אין-סופית בעינים.
כחולות העינים שלך
וכרגע כחולים השמים.
שאלות לך כמים בים,
אך ים המחר לא ברור הוא.
פגענו בכל הקיים,
רק חורבן כאן נשאר אחרינו.
היום ילדתי בת שלש את
ולאיזה עולם תגדלי.
תחייכי בליבך לשמים,
כדי שהם לא יבכו כאן איתי.
פזמון:
את האש לא מכבים כבר במים
והמים צורבים כאן כמו אש.
ציפורים זועקות לשמים,
מקוות שיגיע הנס. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.