"היי, תודה שעזרת לי באותו יום...מזל שהגעת בזמן...."
"בבקשה... זה לא היה כלכך קשה"
" איך קוראים לך בכלל? בת כמה את?"
"מה זה משנה?... במילא לא יצא לך שומדבר אם תדע את זה"
" לא יודע, זה נראה לי הגיוני לשאול"
לא תמיד צריך לשאול שאלות הגיוניות... שים לב שהשאלות האלה
תמיד מיותרות"


היא הסתובבה בתל אביב יום חורפי שגרתי, בפארק הזה איפה שהעץ
שלה נמצא...
היא ופרידמן מצאו אותו בשנה שעברה באחד הטיולים השגרתיים בתל
אביב.
היה שם עץ תותים ענק . היא הייתה בטוחה שהוא היה קסום.
היא האמינה שברגע שהיא אוכלת מהתותים ( שהם אגב לא תותי שדה
כמו שקונים במכולת... אלא תותים מוזרים שלא משווקים בכלל...)
היא הופכת להיות בלתי מנוצחת ... ששומבר לא יכול לפגוע בה...
אבל רק לזמן קצר. אחרי זה ההשפעה נעלמת.
אבל היא כלכך אהבה ללכת לשם . היא הלכה המון. כמעט כל יום.
כל יום היה לה את הזמן המעט הזה שהיא הייתה בלתי מנוצחת.
ואז הוא עבר שם יום אחד... בזמן שישבה מתחת לעץ שלה וקראה איזה
ספר שמצאה בעליית גג הישנה של סבא שבטח נכתב לפני יותר מידי
זמן .
הוא היה בחור גבוהה , היה לו שיער חום קצר ועיניים ירוקות
עמוקות בצורה שלא ראתה מעולם. היא  ניחשה שהיה בן 19 בערך.
הוא עבר ליד העץ, היא הייתה בטוחה שהוא יחלוף לו משם כמו רוב
האנשים שבאים והולכים דרך העץ.
אבל לא.
הוא עצר לשבת בצד השני של העץ הענק ... זאת אומרת מהצד השני של
הגזע.
( והגזע היה עצום ככה שלא יכלו לראות אחד את השני...)
הוא סיקרן אותה אז היא הלכה לעבר הצד השני של העץ כדי להציג את
עצמה .
שהגיע לצד בו ישב ראתה אותו מכוון אקדח לראשו וממלמל לעצמו כל
מיני דברים.
היא לא נבהלה או נכנסה לפאניקה, היא פשוט התקרבה אליו לאט...
ברגע שמצאה את עצמה עומדת מולו עיניהם נפגשו.
הוא נבהל והסתיר מיד את האקדח מאחורי גבו.
" אתה לא מפחיד אותי " אמרה.
"אתה יכול להמשיך במה שאתה רוצה לעשות , בטח יש לך סיבה מספיק
טובה והכל ומי אני בכלל שאגיד לך מה לעשות."
הוא הביט בה במבט מבולבל .
" בשביל מה באת לפה בכלל ? "

" העץ שאתה נשען עליו הוא העץ שלי ורציתי לשתף אותך בסוד ..."
היא לשבריר שנייה הרגישה מסתורית כזאת.
" איזה סוד?"
אמר בסקרנות.
בגלל שלא רצתה שיהרוג את עצמו ... לא באותו יום בכל אופן.
היא רצתה לדעת מי הוא קודם.
אז הציעה לו עסקה.
" אני יספר לך את הסוד בתמורה לאקדח שאתה מחזיק מאחורי גבך"
הוא הביט בה בזלזול " למה שאני יתן לך את מה שישחרר אותי
מהעולם המגעיל הזה בתמורה לסוד מפגר?"

" זה בכלל לא סוד מפגר ! זה יכל אפילו לגרום לך להרגיש יותר
טוב אבל אם אתה שם את זה בצורה כזאת אז אין בעייה  אני חושבת
שאני אלך עכשיו!"
היא נורא נעלבה שדיבר ככה בזלזול ע עץ שלה ועל הסוד שרצתה לפסר
לו והתחילה ללכת לכיוון הצד השני איפה שישבה .
לפתע שמעה אותו קורא לה אז חזרה לעמוד מולו.
הוא הסכים לעסקה.
" את יודעת מה...בסדר אני מסכים , אבל בואי נחליט שאם הסוד הזה
לא נותן לי סיבה לחיות את מחזירה לי את האקדח?"
היא הסכימה .
ואז החלה לספר את הסוד:" העץ הזה שאנחנו עומדים מתחתיו ברגע זה
הוא עץ קסום. התותים אלה הם תותים קסומים ואם אתה אוכל שני
תותים כהים ועוד אחד בהיר אתה מרגיש בלתי מנוצח... ולמה למות
כשיש עץ שגורם לך להרגיש בלתי מנוצח לפרק זמן קצר...??"

הוא ישר חשב שמדובר בסם כלשהו ושהיא מנסה למכור לו משהו.
ואז הוא הביט בה שוב... היא נראתה לו צעירה... ותמימה כזאת...
לא כמו מישהי שתנסה למכור לו איזה סם מסריח.
הוא חייך חצי חיוך והסכים לנסות.
הוא לקח שני תותים כהים ואחד בהיר ואכל.
שנייה לאחר מכן החצי חיוך הפך לחיוך שלם ואז בא הבכי.

"למה אתה בוכה?" שאלה.
" אני בוכה כי כלכך הרבה זמן לא הרגשתי כלכך מאושר."

באותו רגע אמרה לו שאם ירצה לדבר איתה מתישהו הוא יכול למצוא
אותה באיסיקיו והביאה לו את המספר.
ואז לקחה את התיק שלה וברחה משם.
היא לא ידעה למה היא בורחת.... כי היא הרי עשתה מעשה טוב.
אבל היא הרגישה צורך לברוח וזה בדיוק מה שהיא עשתה.



" אני רוצה לראות אותך שוב"
" אני לא חושבת שזה כדאי"
" חבל. הלוואי שיכלתי להודות לך בדרך כלשהי"
" אין צורך... לא עשיתי שומדבר."
" אגב, מאיפה  את ידעת השתותים קסומים?"
" אני לא יודעת. אני המצאתי את זה לפני הרבה זמן. מסתבר שאתה
מאמין במשהו , שאתה מחליט שהוא שם. אז הוא פשוט נמצא שם.
כי אם אתה מאמין בו, אז הוא קיים.
יום טוב."

--user has left the chatroom--