[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדי דס
/
ילדה לנוי

2.7.2002

סצנה 1
בית חולים
מיטה מוקפת רופאים ואחיות. על המיטה שוכבת דפנה עם בטן תפוחה,
גונחת מכאבים. מאיר עומד מולה ומצלם במצלמת הוידאו שלו.
דפנה: "איי!!!"
אחות א': "לנשום עמוק..."
אחות ב': "תלחצי חזק."
דפנה: "אני לוחצת!!! היא לא יוצאת!!!
מאיר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
מאיר עם המצלמה: "דפנה, הכל יהיה בסדר."
אחות א': "נראה לי שזה לא יוצא."
רופאה: "תביאו וקום".
מכניסים אל הנרתיק מכשיר.
דפנה: "אמאלה! הצילו!!! מאיר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איפה
אתה!??!?!?!?!?!?!!?"
אחות ב': "אולי באמת תבוא ותחזיק לה את היד?!"
מאיר שולח את ידו אל דפנה. היא נועצת בו את ציפורניה החדות.
מאיר: "דפנה, את דוקרת אותי!"
דפנה : "תסתום כבר! לך תלד במקומי!!!"
רופאה: "תלחצי"
דפנה לוחצת.
רופאה: "יותר חזק!"
היא לוחצת יותר חזק.
רופאה: "הנה... אנחנו רואים ראש... עוד קצת דפנה..."
דפנה לוחצת: "איייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
נשמע קול בכי ברקע.
רופאה: "מזל טוב! התינוקת יצאה!"
נותנת לאחות ב' את התינוקת הבוכה. כעבור דקה היא חוזרת.
אחות ב': "רוצה להחזיק את הבת היפהפיה שלך?"
דפנה: "לא רוצה!!!"
מאיר: "שימי את הילדה בעריסה עד שתתאושש קצת..."
מאיר יוצא עם המצלמה לחדר ההמתנה
בחדר  ההמתנה עומדים כל הסבתות, הסבים, הדודות והדודים.
סבתא מזל בהתרגשות: "היא ילדה?!"
מאיר: "כן, מזל! כן! יש לך נכדה!"
סבתא מזל פונה לסבא צדוק: "כפרה עליה!!! יש לנו נכדה!!!"
סבא צדוק: "בעזרת ה' תהיה בריאה הקטנה!!!"
דוד איציק: "למי היא דומה?"
דודה שרית: "בטח יפה כמו אמא שלה."
מאיר: "יפה זו לא מילה... עיניים כחולות יש לה."
סבתא מזל: "כחולות?! באמא שלי נסיכה נולדה לנו. כולנו שחורים
רק זאתי באה עם עיניים כחולות. את הצד האשכנזי תפסה."



סבתא שושי: "שהקדוש ברוך הוא ישמור עליה. בלי עין הרע, היא
תגדל, תתחתן ונראה ממנה נינים".
דוד איציק: "איך תקראו לה?"
מאיר: "חשבנו על קלאודיה."
דוד איציק: "קלאודיה?!"
מאיר: "כן. אני ודפנה אוהבים את קלאודיה שיפר אז חשבנו לקרוא
לה ככה."
דוד איציק: "איכס. לא שם יפה. זה גם לא בעברית."
מאיר: "כן, גם על זה חשבנו. אל תדאג, נמצא לה שם!"
לפתע ניגשת אחות.
אחות: "מאיר, אישתך רוצה אותך."
מאיר: "אני הולך אליה רגע. חכו, אולי תוכלו עוד מעט להיכנס."

סצנה 2
חדר.
בחדר כיסא נדנדה. על הכיסא יושבת דפנה עם התינוקת והיא מיניקה
אותה משד גדול עליו ניתן לראות צלקת תפר של ניתוח...
דפנה: "נוי שלי. קטנה שלי. אוצר שלי. לא נורא חמודה, שעכשיו את
יונקת חופשי. עוד כמה שנים אמא תעשה לך הרבה... דיאטות! ואז
נוי שלנו תהיה ילדה רזה-רזה עם בטן שטוחה ומותניים צרות. תהיי
המקל של אמא.
וכשתגדלי יהיו לך הרבה מחזרים. אבל אני לא ארשה להם אפילו
להתקרב אליך! ואת יודעת למה? כי נערה צריכה להיות הגונה
ומאופקת. לפחות עד גיל 18. ובינתיים את תשקיעי בלימודים כדיי
להעסיק את עצמך מהמחזרים.
וכשתגדלי תלמדי באוניברסיטה, כי זה חשוב. ותטיילי הרבה
בקמפוסים, תפגשי סטודנט עשיר ותתחתנו.
ואז הוא יבנה לך בית ויפרנס אותך. וכמו כל אישה טובה גם את לא
תעבדי ותהיי עקרת בית כמוני. את תתקשרי אליי ואני אתן לך
מתכונים כדיי שתוכלי לפנק את בעלך כשיחזור מהעבודה. ואת תאכלי
יוגורט 0% שומן כי אישה צריכה לשמור על הגזרה, כדיי לשמור את
הבעל העשיר לעצמה. אבל הוא צריך לאכול אוכל טוב וחשוב שזה יהיה
ממך. תהיה לו כרס שעירה, כי גברים לא צריכים להשקיע בעצמם כדיי
שיאהבו אותם.
אני אדאג לעשות לך חיים מאושרים, נוי שלי. אני אדאג לזה... אני
אדאג..."

סצנה 3
כעבור 7 שנים
בוקר במטבח ודפנה ששותה קפה.
ילדה קטנה וחמודה בת 7 בפיג'מה (נוי למי שלא הבין) מתקרבת אל
דפנה.
דפנה: "בוקר טוב נוי".
נוי: "בוקר טוב אמא. אפשר שוקו?"
דפנה: "שכחת את מילת הקסם..."
נוי: "בבקשה!"
דפנה ניגשת לארון, מוציאה את הכוס הקטנה ביותר ומוזגת שוקו
לחצי מתוכה.
דפנה: "מזגתי לך רק חצי כוס. מעכשיו-דיאטה!"
נוי: "מה זה דיאטה?"
דפנה: "דיאטה זה לאכול פחות כי שמנים."
נוי: "אני שמנה?"
דפנה: "מאוד... תראי איזה בטן!"
דפנה מרימה לנוי את החולצה ומצביעה על סנטימטר שומן שבקושי
מרגישים.
דפנה: "את גם אוכלת יותר מדיי עגבניות! עגבנייה ביום! הבנת
אותי?"
נוי: "כן, אמא..."
דפנה: "לכי עכשיו לאבא שילביש אותך. הכנתי לך לבית הספר
סנדוויץ' מפריכיות אורז."
נוי: "מה זה?"
דפנה מראה לנוי את הפריכיות.
נוי: "איכס! יש את זה בבית של חן וזה מגעיל! זה כמו פופקורן
מעוך בלי טעם."
דפנה: לא אומרים 'איכס' על אוכל, דבר ראשון. דבר שני, אם את לא
רוצה אז אל תאכלי! לא יזיק לך לא לאכול! נו, סיימת את השוקו!
לכי לצחצח שיניים."
נוי הולכת בראש כפוף לעבר חדר האמבטיה. מורחת משחה על המברשת
ומצחצחת שיניים. לפתע מרימה את החולצה ובוהה בבטנה  ה-כמעט
שטוחה.
נוי לעצמה: "אוף! אני לא רוצה דיאטה! אבל... אם אני לא אקשיב
לאמא היא תכעס עליי... אני אראה לאמא שאני ילדה טובה! אני אעשה
דיאטה!"

סצנה 4
בקניות
נכנסים לחנות בגדיי ילדים.
דפנה: "שלום, אני מחפשת שמלה לילדה בת 7."
מוכרת: "איזו ילדה יפה. בואי נראה... בואי תמדדי את זאת. מידה
6."
נוי הולכת עם דפנה לתא ההלבשה.
נוי: "אמא... השמלה לוחצת!"
דפנה: "רגע... תהיי סובלנית. אני אנסה להכניס לך אותה."
נוי: "אמא, זה לא עולה!"
דפנה בכעס: "בושה וחרפה! ילדה בת 7 ומידה 6 לא עולה עליה!"
המוכרת מעבר לדלת: "גברת, אולי באמת תנסו מידה 8?"
מושיטה לה מלמעלה שמלה זהה במידה 8.
נוי מודדת אותה ויוצאת במהרה.
היא מביטה במראה.
מוכרת: "איזו ילדה יפה! והשמלה הולמת אותך מאוד."
דפנה לא מסוגלת לחלוק על דעתה של המוכרת כי היא יודעת שהיא
צודקת.
דפנה משלמת למוכרת והן יוצאות מהחנות.

סצנה 5
רחוב
דפנה ונוי הולכות על מדרכה לאור יום.
דפנה: "נוי, תסתכלי על אמא שלך."
נוי מסתכלת.
דפנה: "תראי איך אני רזה. ועוד אני עברתי 3 לידות, נוי! ואת רק
ילדה בת 7 ותראי איך את שמנה! שמ-נה!!!!!"
נוי הולכת בראש מושפל, אוטמת את הדמעות בתוך עיניה.
דפנה אוחזת חזק בידה.
דפנה: "יאללה! ספורט, נוי! זה חשוב! מגבירים את קצב ההליכה!!"
דפנה הולכת מהר מאוד וגוררת את נוי.
כעבור כמה דקות של הליכה.
נוי: "אמא... אין לי כוח יותר..."
דפנה: "אין דבר כזה אין כוח!!! חייבים להמשיך!!!"
נוי: "אמא... לא!"
דפנה: "אם את רוצה להיות רזה את צריכה כושר! תתאמצי!!!"
נוי עוזבת את ידה של דפנה, מתיישבת על המדרכה ובוכה.
נוי בבכי: "אני צריכה לנוח."
דפנה צוחקת צחוק קר: "נוי, שתינו יודעות שבכי לא עובד עליי! אז
או שאת באה איתי עכשיו, או שאת נשארת פה לבד ברחוב הזה שאת לא
מכירה! תחליטי עכשיו כי אני ממשיכה!"
דפנה ממשיכה ללכת.
נוי כעבור כמה רגעים נרתעת ורצה במהרה.
נוי: "אמא, חכי אני באה!"

סצנה 6
כעבור 4  שנים
בית ספר.
הפסקה.
רוני יושבת על אחד השולחנות. לידה איילה, אורית ונוי.
איילה: "רוני, אולי תרדי לקיוסק לקנות לך אוכל?"
רוני: "לא. אני לא רעבה בבוקר."
אורית: "את גם לא רעבה בצוהריים ובערב. כשהיית אצלי לא אכלת
כלום!"
רוני: "כי אני בדיאטה."
נוי: "אבל את לא צריכה!"
אורית: "נכון, את ממש רזה."
איילה: "זה גם לא בריא לעשות דיאטות לפניי שמקבלים מחזור."
רוני: "את האמת... מי הכי רזה בכיתה?"
נוי: "לדעתי לימור."
אורית: "כן, גם לדעתי."
רוני: "אבל לימור שוקלת 30 קילו."
נוי: "וכמה את שוקלת?"
רוני: "27"
איילה: "זה ממש מעט."
רוני: "הייתי יותר שמנה. פשוט הפסקתי לאכול כמו פעם.
נוי שותקת ומבטה טרוד ממחשבות.
היא ניגשת לתיק שלה, מוציאה משם את הסנדוויץ' וזורקת לפח.

סצנה 7
בית.
נוי נכנסת ועולה לחדרה.
בדרך לחדרה נתקלת באימה.
דפנה: "מה קרה, נוי? המשיח בה שנכנסת עכשיו ואת לא במטבח?"
נוי: "לא קרה כלום."
נכנסת לחדרה וסוגרת את הדלת.
שוכבת על המיטה וממלמלת...
נוי: "יוגורט ועגבנייה בכל ערב וזהו... לא יותר... אוכל זה
משמין... לאכול זה לא כיף... אוכל=איכס!"
לוקחת מהר פתקית ועט, רושמת עליה "אוכל=איכס" ותולה על לוח
המודעות שלה. לוקחת את הסימניה שבתוך הספר ורושמת עליה אותו
הדבר, כנ"ל גם לגביי המחברות שלה, הפוסטרים שלה וכל נייר הנמצא
בחדרה.
מבטנה נשמעים קרקורים.
נוי: "לא ללכת לאכול... לא ללכת לאכול..."
כוססת ציפורניים.
נוי: "לא ללכת לאכול! אוכל זה משמין! לאכול זה לא כיף!
אוכל=איכס! אוכל-איכס!!!
אוכל=איכס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
פורצת בבכי ובוהה במראה.
נוי: "גפרור! אני אהיה גפרור!!! אני אהיה יותר רזה מרוני
ומלימור ומכל הבנות מכיתה ה'1 ומכיתה ה'2 ומכל בית הספר!!!"  

סצנה 8
כעבור יומיים.
בית.
דפנה: "נוי, לא אכלת. קחי משהו ותאכלי!"
נוי: "אני לא רעבה!"
דפנה: "מה קרה שפתאום את לא רעבה?!"
אייל (אחיה הקטן של נוי): "נוי! נוי! איילי רוצה קלטת וידאו!
שימי לי 'פיטר פן!'"
דפנה: "נוי, שימי לו 'פיטר פן'".
נוי: "בסדר. בוא, אייל."
יורדים למטה לחדר טלוויזיה.
נוי: " איילי, חמוד. תביא לי את הקלטת כדיי שאני אוכל לשים
לך.,
אייל מושיט לה את הקלטת.
נוי לוקחת ממנו את הקלטת, וידה רועדת.
הקלטת נשמטת מידה ונוי מתמוטטת.
אייל: "נוי, לא לישון! אייל רוצה קלטת!"
אייל מתיישבת על בטנה.
אייל: "בוקר טוב נוי! בוקר טוב! אסור לישון בבוקר!"
נוי פוקחת את עיניה באיטיות.
נוי: "אייל..."
אייל: "יופי! התעוררת! עכשיו שימי לי קלטת!"
נוי: "חכה שניה חמוד".
עולה למעלה. דפנה יושבת ומעשנת סיגריה.
נוי: "אמא, שימי בבקשה לאייל קלטת."
דפנה: "מה קרה? את לא יכולה?!"
נוי: "אמא אני התעלפתי ואייל העיר אותי."
דפנה שותקת לרגע ופניה כעוסות.
נוי: "אמא..."
דפנה: "לכי תאכלי משהו! מה חשבת לעצמך, טיפשה!? לפעמים אני לא
מבינה אותך, נוי! לפעמים אני שואלת את עצמי מאיפה יש לי ילדה
כל כך מטומטמת!? נו, מה את עומדת ככה??? לכי כבר!!!"
נוי הולכת למטבח ואוכלת.

סצנה 9
מדרכה עליה עומדת נוי.
על המדרכה חונה מכונית ובה נוהגת דפנה ונוי נכנסת לתוכה.
נראה על פניה של נוי כי היא מאושרת.
נוי: "אמא, היום הציעו לי חברות והסכמתי!"
פניה של דפנה מחמיצות והעליזות בפניה של נוי אט אט מתפוגגת.
דפנה: "סליחה?!"
נוי: "אמא, יש לי חבר!"
דפנה בכעס: "נוי, את בת פחות מ12-! את רק בכיתה ו'!!! את קטנה
בשביל חבר!"
נוי: "אבל אמא, לכל החברות שלי יש חבר."
דפנה: "מי זה הבן הזה שהציע לך?"
נוי: "שחר".
דפנה: "השמן?"
נוי: "הוא לא שמן!"
דפנה: "הוא כן! מה זה רק שמנים מתאהבים בך?!"
נוי: "אמא... תראי את השרשרת שהוא קנה לי כשהוא הציע לי!"
נוי מראה לדפנה שרשרת של חצי לב.
דפנה: "גועל נפש! במה ילדים בגילכם מתעסקים!"
נוי: "גם איילה הציעה היום חברות לעמית."
דפנה: "בנות מציעות חברות?! שלא תעזי להתנהג כמו איילה! בושה
וחרפה! התנהגות בוטה לילדה! במשפחה שלנו שום בת לא הציעה ולא
תציע לבן חברות! מי שמע דבר כזה!? ובכלל-את קטנה בשביל חבר,
הבנת?! ורגע... הוא הבן היחיד שהציע לך חברות כל הזמן הזה?"
נוי: "כן..."
דפנה: "לכל בן שיציע לך תסכימי?! תגידי לי, את יודעת איזה שם
יצא לך!?!? אני לא רוצה להגיד את המילה... מתחיל ב-ז'."
נוי בוכה: "אמא! אני אוהבת אותו!!!"
דפנה: "זה שהוא אוהב אותך זה לא אומר שגם את צריכה לאהוב
אותו!!! כשתתאהבי תגידי לי ואני אגיד לך אם זה נקרא לאהוב או
לא! ועכשיו, אנחנו מגיעות הביתה, את מתקשרת אל שחר ואומרת לו
שאת לא מסכימה להיות חברה שלו. שמעת אותי?!?!?"
נוי מהנהנת. כולה רועדת מפחד.

סצנה 10
אולם מכובד עם במה.
על הבמה עומדים נער ונערה כבני 16.
הנערה: כיתות ז' היקרות! ברוכים הבאים לבית סיפרנו. בטוחים אנו
כי כולכם נרגשים לקראת יום זה-יומכם הראשון בחטיבת
הביניים..."
נוי, מבלי לשים לב, בוהה בנערה. כעבור כמה רגעים היא שמה לב
וניגשת לבהות בנער, אך זאת היא עושה בידיעה מוקדמת ובכוונה
תחילה.
נוי לוחשת למור (שישבה לידה): "מור, נכון הבן הזה חמוד?"
מור: "איכס, נוי! איזה מן טעם יש לך? הוא נראה כמו אישה! בואי,
אני אראה לך בן חמוד..."
מצביעה על נער שרירי שיושב ביציע.
מור: "איך הוא?"
נוי בקול מזוייף: "חמוד!!!"
והיא בוהה בו. מתאפקת בכוח שלא להסיט את מבטה אל עבר הנערה שעל
הבמה...

סצנה 11
בית.
נוי חוזרת הביתה מבית הספר.
דפנה מדברת בטלפון.
נוי: "היי אמא".
דפנה: "שניה פנינה... היי נוי! כן, אני איתך, פנינה... אל
תשאלי איך אני עייפה מהניקיונות. לא פשוט לגור בבית גדול...
אה, תקשיבי, את שמעת מה קרה עם הבן של אורנה?!... לא שמעת? אז
אני אספר לך. הוא בא אליה ואמר לה 'אמא יש לי משהו לספר לך.
אני הומוסקסואל'...
נוי לוקחת לה פירות ועושה עצמה כלא מקשיבה.
נו, לא לרחם עליה? מסכנה. לאישה טובה כמו אורנה לא מגיע בן
כזה... מה זה מדוכאת, מה זה מתביישת! מתביישת זו לא מילה! את
לא היית מתביישת אם יותם שלך היה בא אליך ואומר לך שהוא
הומו?!... אז הוא היה מתגבר על המשיכה הסוטה שלו! בשביל אמא
עושים הכל!!! ...פנינה, מה יקרה לו אם הוא יחיה עם אישה? מישהו
עד עכשיו מת מזה?! ...אז משתמשים פחות במיטה!!! ...פנינה, מי
שישמע אותי עכשיו יגיד שאני שמרנית מטומטמת, למרות ששתינו
יודעות שזה לא נכון, כי אני אישה מאוד פתוחה ומקבלת, אבל לא
עושים דבר כזה להורים! ההומוסקסואלים והלסביות האלה יותר מדיי
עיוורים ואנוכיים כדיי לחשוב פעם אחת על מי שגידל אותם כל כך
יפה! על ההורים שלהם! ...פנינה, ברור לכולנו שאורנה במידה
מסוימת כן יכולה להתגבר על זה, אבל מי זה שצריך להתחשב לדעתך?
האמא או הבן?! בטח שהבן! שיכבד מבוגרים לשם שינוי!!! ...טוב,
מיצינו את הנושא. לא עלינו בואי נאמר ...אז תקשיבי פנינה, ביום
חמישי כשהייתי במספרה..."
בינתיים נוי עולה לחדרה.
היא מחייגת מהפלאפון שלה אל מור.
נוי: "הלו, מור? היי, את יכולה בבקשה לתת לי את הכתובת של האתר
באינטרנט שדיברת עליו היום... נו, האתר עם התמונות של הבנים
החתיכים! ...כן, רשמתי. תודה, ביי."

סצנה 12
לילה.
נוי במיטה ישנה וחולמת.
חלום.
נוי על המיטה עם הנערה מהטקס. הנערה מהטקס בתחתונים וחזיה.
לפתע היא נוגעת בנוי והן מתנשקות נשיקה צרפתית ארוכה.
הנערה: "נהנית?"
נוי: "מאוד... בעצם-לא! תעזבי אותי! מה את עושה כאן?! את לא
יודעת שאני לא לסבית!?!?"
הנערה: "אני דווקא יודעת את הדבר ההפוך! איך שהסתכלת עליי אז
בטקס מראה כמה את נמשכת אליי... אז בואי! בואי ואני אזיין
אותך!!!"
היא נשכבת מעל נוי ומפשיטה אותה.
היא נוגעת בשדיה בתנועות מענגות.
נוי: "אההה... אההה... זה  טוב... זה כיף... לא!!!!!!! זה לא
טוב! זה לא כיף! אני לא לסבית!!!"
הנערה: "הנערה: "מותק. אם את לא לסבית אז תשכבי איתו."
מגיע הנער השרירי שישב ביציע.
נוי: "או שלא... אני לא שוכבת עם בנים לפניי החתונה."
הנערה: "למה לא?"
נוי: "כי... כי זה מגעיל אותי!"
הנערה: "את רואה שאת לסבית?"
נוי: "אני לא!"
הנערה: את כן!"
נוי: "לא נכון!"
הנערה: "כן נכון! גם אם תגידי שאת לא, זה לא בשליטתך מתוקה!
ככה נולדת!"
נוי: "אפשר לשנות."
הנערה: "אי אפשר! בואי חמודה, תירגעי. תנצלי את הלסביות שלך
הכי טוב שאפשר ותשכבי איתי..."
נוי: "אני לא לסבית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
מתעוררת בזעקה, נוטפת זיעה קרה.
נוי ממלמלת: "פיו... זה רק חלום... כי אני לא לסבית! אני
סטרייט! אני סטרייט! אני אוכיח לעצמי שאני סטרייט!!!"
מדליקה את האור ואת המחשב.
מביטה בתמונות של גברים יפים ושריריים.
נוי: "איזה יפה... הוא ממש יפה... אני רוצה אחד כמוהו... הוא
יפה... הוא מושך אותי... אני נמשכת לגברים!!!"

סצנה 13
מטבח
נוי מדוכאת.
לוקחת צלחת ענקית, ממלאת אותה בעוגות וממתקים ועולה לחדרה.
נוי אוכלת.
נוי בפה מלא: "אני לא לסבית... אני לא לסבית..."
בוכה: "לא, זה לא נכון... זה לא נכון!!! אני לא סוטה!!!"
יורדת שוב למטבח וממלאת שוב את הצלחת. בוכה ואוכלת.
יורדת שוב למטבח, לוקחת צ'יפס ופרוסת פיצה. שופכת על הצ'יפס
המון קטשופ ומוזגת גם שוקו.
והיא אוכלת ובוכה...

סצנה 14
רחוב.
כל המשפחה הולכת. האחים מקדימה, נוי אחריהם ומאחור ההורים.
ניתן להבחין בבירור כי נוי השמינה.
נוי מסובבת את ראשה לאחור ורואה כי הוריה מגחכים.
מאיר (בלעג): "נוי, אולי ניקח אותך לגן חיות? נמכור אותך לשם,
ונרוויח מזה לא רע! הם משלמים הרבה אם מוכרים להם פיל."
דפנה נשפכת מצחוק.
מאיר: "ואת יודעת מה, נוי? רחמנות על הבנים בכיתה שלך שצריכים
להסתכל על אחת כמוך! לא פלא שאין לך חבר!"
נוי: "מי בכלל אמר שאני רוצה חבר?!"
מאיר: "תרזי ותראי איך מהר מאוד יבוא לך החבר!!!"
דפנה: "בושה וחרפה! בת 14 ונראית כמו חבית!!!"
מאיר: "אל תגזימי, דפנה... היא לא עד כדיי כך רזה. נרחם עליה
אם נגיד שהיא נראית כמו הר!"
שניהם צוחקים.
נוי: "הא! הא! הא! לא מצחיק!"
מאיר: "מי צוחק? אנחנו דובריי אמת לחלוטין! נכון דפנה?"
דפנה: "נכון מאוד, דינוזאור שלי!"
מאיר: "דינוזאור זו לא מילה."
נוי: "אתה תהיה בשקט! גם אתה שמן! וחוץ מזה אתה גם קירח
ומכוער!"
פרצופו של מאיר נהיה לרציני.
דפנה: "תשמרי על הפה שלך! הוא אבא שלך! להורים לא מדברים
ככה!"
נוי: "ולכם מותר לאמר עליי מה שאתם רוצים?"

מאיר: "זה ברוח טובה וזה רק לטובתך!"
מגיעים למכונית. מאיר, דפנה והאחים נכנסים.
נוי: "אתם מגעילים אותי!!!"
פורצת בבכי ורצה. בורחת מהם.
דפנה: "נוי, תחזרי! תחזרי לכאן מיד!!!"
נוי מרחוק: "לא רוצה!!!"
דפנה: "מאיר, סע אחריה."
מאיר נוסע והם מצליחים להשיג אותה.
דפנה: "נוי, כנסי לאוטו מיד!"
נוי בבכי: "לא רוצה! לא כיף לי אתכם!!!"
מאיר: "14 שנה לא הספיקו לך להבין שבכי לא עובד עלינו?!"
דפנה: "תיכנסי מיד!!!!!!!!!!!!!!!!!"
נוי נכנסת בפחד.
מאיר: "יש לך חוצפה לברוח ככה!!!"
דפנה: "מה בדיוק עשינו?! רק קבענו עובדות! תתמודדי עם זה!
לברוח זו לא הדרך!!!"
נוי: "פגעתם בי..."
מאיר: "אז תפגעי! גם אני נפגע! מאז ומתמיד דינוזאורים הגעילו
אותי!!!"
אייל צוחק: "נוי דינוזאור! נוי דינוזאור!"
נוי: "שתוק!!!"
דפנה: "אני מזהירה אותך, נוי! עוד התנהגות אחת כזו שלך ואת לא
יוצאת למחנה בצופים!!!"
מאיר: "זה ילמד אותך לכבד את ההורים שלך..."

סצנה 15
החדר של מור.
נוי ומור יושבות על המיטה וצוחקות.
נוי: "תגידי, מור".
מור: "כן..."
נוי: "יש לך לפעמים סודות שהם כל כך ענקיים שאת לא מסוגלת לספר
אותם לאף אחד?"
מור: "לא ממש... למה?"
נוי: "סתם."
מור: "נוי, שתינו יודעות שזה לא סתם. רגע... יש לך סוד כזה?"
נוי: "כבר שנה שלמה וזה סוד ממש ענק."
מור: "זה משהו רע?"
נוי: "כן."
מור: "בטח קשור בהורים שלך. בקטע של הדיאטות..."
נוי: "דווקא לא."
מור: "אז במי זה קשור?"
נוי: "זה קשור רק בי!"
מור: "זה מחלה?"
נוי: "לא."
מור: "עברת על החוק?"
נוי: "לא."
מור: "וזה מעיק עליך?"
נוי: "כן, דיי."
מור: "אז לדעתי את כן צריכה לדבר על זה..."
נוי: "תאמיני לי שאני לא יכולה לספר לך."
מור: "למה לא?"
נוי: "כי כשתגלי את תתייחסי אליי בצורה שונה."
מור: "אם זה לא קשור בי אז אני מבטיחה שלא."
נוי: "לא. זה לא קשור בך."
מור: "אז מה הבעיה?"
נוי: "תאמיני לי! יש עם זה בעיה!"
מור: "אני מבטיחה לך... את יכולה לספר לי הכל..."
נוי: "אני רוצה אבל אני לא יכולה. זה מביך מדיי..."
מור: "אני אחת שמקבלת את כל סוגי האנשים".
נוי: "אני יודעת, אבל בכל זאת..."
מור: "גם את ההומואים והלסביות."
נוי: "מור, נראה לי שאת יודעת מה זה."
מור: "גם לי נראה."
נוי: "אז תגידי..."
מור לוחשת: "את לסבית?"
נוי מהנהנת ופורצת בבכי.
מור: "נוי, את אותו בן אדם! את אותה נוי מקסימה ואינטיליגנטית
שאני מכירה!"
נוי: "תאמיני לי שאני לא רוצה להיות כזאת. אני לא בחרתי להיות
לסבית! רציתי לאהוב בנים."
מור: "אני יודעת שלא רצית להיות כזאת. אין לך במה להתבייש,
נוי. את לא הלסבית היחידה בעולם. זה לא דבר רע. יש הרבה לסביות
שחיות חיים נהדרים."
נוי: "הלוואי והייתי כמו הרוב... זה מביש!"
מור: "די... אל תבכי... תסתכלי על הצד הטוב שבזה! ככה תוכלי
לצאת עם בנות בלי שאמא שלך תעשה לך חקירות שב"כ, תשאל שאלות
ובסוף תסגור אותך בבית!"
נוי צוחקת ומור צוחקת אתה.
מור: "בואי מתוקה. תביאי חיבוק... את היית צריכה לדעת שאני
תמיד כאן בשבילך."
נוי: "אל תדאגי! אני לא נמשכת אליך."
מור: "אני יודעת! אני לא דואגת!!!"
נוי: "תודה מור."
מור: "בשביל זה יש חברות, לא?"
נוי מחייכת.

סצנה 16
בית.
נוי: "אמא."
דפנה: "מה."
נוי: "אמא... אני רוצה שתקבעי לי תור לדיאטנית. אני רוצה
לרזות."
דפנה: "פשוט תפסיקי לאכול כל הזמן! תראי איך תרזי!"
נוי: "אמא, שתינו יודעות שהדיאטות שאת מכתיבה לי לא עובדות!
אני רוצה עצה מקצועית אז בבקשה, תקבעי לי תור לדיאטנית."
דפנה: "אני אשקול את זה."
נוי: "אמא, בבקשה! שנים את מנג'סת לי שאני ארזה ועכשיו כשסוף
כל סוף אני רוצה לקחת את עצמי בידיים את לא מוכנה לעזור לי."
דפנה: "בסדר, בסדר!!! אם זה מה שאת רוצה אז אני אפנה לדיאטנית!
שיגעת אותי..."
נוי: "תודה."

סצנה 17
בית ספר
מסדרון.
נוי ומור הולכות ופוגשות במירי. ניתן לראות כי נוי רזתה.
מירי: "נוי, תגידי, רזית או שזה רק נדמה לי?"
נוי בחיוך: "8 קילו!"
מירי: "כל הכבוד אחותי!"
נותנת לה "כיף".
מור: "את רואה ששמים לב? באמת כל הכבוד לך שאת לא נשברת. 3
חודשים זה לא מעט..."
שירי צצה פתאום: "נוי, אחותי! כולם מדברים על זה שאת נראית
פיצוץ! אפילו דור אומר שממש רואים שרזית."
נוי: "הלוואי וזה היה מספיק."
שירי: "לדעתי כן, אבל אם את לא חושבת אז בעיה שלך."
נוי: "נראה לי שאני ארזה עוד 5."
מור: "את משוגעת!"
שירי: "תיראי כמו שיפוד!!!"
נוי: "ככה צריך."
מור: "די לדבר כמו אמא שלך!!!"
נוי: "עובדה! תיראי איך היא נראית!"
מור: "ותראי איך היא מתנהגת!"
נוי: "זה רק לטובתי!"
מור: "לטובתך?! לירידות וההשפלות האלה את קוראת 'לטובתך'?!"
נוי: "כן!"
מור: "טוב..."
דניאל: "אוללה... נוי שלנו נהייתה פצצה!!!"
נוי: "דניאל..."
דניאל: "אני לא צוחק! כל הבנים אומרים עכשיו 'וואי, נוי הזאת
כוסית...'"
נוי: "אז יש להם טעם רע."
דניאל: "מה יש לך?"
דניאל: "סתם מעצבן אותי שרק על זה הם חושבים כל הזמן."
דניאל: "הריי אנחנו בנים!!!"
מור: "דניאל תשתוק! נוי, בואי איתי".
הן מתרחקות.
מור: "נוי, מה יש לך? הוא רק ניסה להחמיא לך!!!"
נוי: "סתם מעצבן אותי שפתאום עכשיו כשרזיתי כולם שמים לב
לקיומי."
מור: "לא! זה לא בגלל זה!"
נוי: "זה כן בגלל זה! עובדה שלפני זה בקושי ידעו מי אני".
מור: "זה בגלל שהיית סגורה ושקטה. עכשיו את יותר פתוחה ויש לך
ביטחון אז בטח שכולם שמים לב אליך!"
נוי: "אם את אומרת..."
מור: "אומרת וצודקת!"

סצנה 18
מטבח
נוי חותכת ירקות.
דפנה מגיעה
דפנה: "נוי  מה את עושה?"
נוי: "מכינה לי סלט לארוחת ערב."
דפנה בבוז: "את רעבה?"
נוי: "כן."
דפנה: "נו, את יודעת, את לא חייבת לאכול בדיוק את הכמות
שהדיאטנית נתנה לך! את יכולה לוותר קצת..."
נוי: "אמא, אני חושבת שאני נראית בסדר גמור!"
דפנה: "אני חושבת אחרת!  לדעתי את עדיין שמנה ויש לך עוד כמה
קילוגרמים טובים לרדת!"
נוי: "אמא, תעזבי אותי."
דפנה: "למה, כדיי שתשמיני?!"
נוי: "אמא, תרדי ממני! כולם רק מחמיאים לי שאני נראית נהדר!"
דפנה: "אז כולם עיוורים. מה הם מבינים בכלל??? תקשיבי לאמא שלך
ותקצצי בתפריט! תאכלי פחות וככה תרדי במשקל ותיראי נהדר באמת,
ולא נהדר כמו שהחברים שלך אומרים כדיי לגרום לך להרגיש טוב עם
עצמך!!!"
נוי: "גם אני חושבת ככה..."
דפנה: "אני רואה שגם את הצטרפת לאוכלוסיית העיוורים! תקשיבי לי
ותרדי במשקל!!! תרדי עוד!!! וכדאי שתעשי את זה מהר כי עוד מעט
קיץ!!!!!!"

סצנה 19
לילה.
נוי מחכה בחדרה שכולם יירדמו.
יורדת בשקט למטבח, מוציאה מכל הבא ליד ואוכלת במהרה.
נוי לעצמה: "סוף כל סוף נרדמו! לא אכלתי כל היום!!!"
היא מוציאה עוד אוכל ואוכלת גם אותו.
לאחר האכילה היא מנקה מהר כדיי שלא ירגישו שהייתה שם.
נכנסת במהרה לשירותים.
דוחפת את ראשה לכיוון האסלה, דוחפת אצבע לגרון ומקיאה הכל.
משעינה את הראש על האסלה ובוכה.
נוי: "אני עוד אהיה רזה גם אם זה יעלה לי בבריאות... אתם תראו!
אמא, תראי שאני אעשה את זה!!! תראי שאני ארזה ותראי לאיזה מצב
הבאתם אותי לעזאזל!!!!!!!!!!!!!!! למצב שאני מקיאה את הנשמה
כדיי שתשימו לב שאני סובלת!!!!!!!!"
היא ממשיכה לבכות וחובטת במשענת האסלה.

סצנה 20
שיעור.
מורה: "כפי שניתן לראות, דמותו של שאול בתנ"ך היא דמות מאוד
מורכבת..."
נוי: "אפשר לצאת לשירותים?"
מורה: "כן, נוי. אז ככה, פתחו בבקשה את התנ"ך בפרק ו' פסוק
יא'..."
נוי יוצאת מן הכיתה אל הקיוסק.
מוכר: "כן, מה בשבילך?"
נוי: "2 שקיות במבה, 3 סנדוויצ'ים, לא משנה איזה, 2 קוראסונים,
5 חבילות של עוגיות ו8- נחשיי גומי!"
מוכר בהומור: "רעבה, הא?!"
נוי בכעס: "זה לא בשבילי!!!"
המוכר הנבהל מגיש לנוי את בקשתה והיא משלמת.
היא נכנסת לשירותים ואוכלת במהרה את כל מה שקנתה.
לאחר מכן היא מכניסה אצבע לגרון ומקיאה. בזמן שהיא מקיאה נכנסת
מור.
מור: "נוי!!!"
נוי מסתובבת בבהלה.
נוי: "עזבי אותי! אני לא מרגישה טוב!!!"
מור: "נוי, מה לעזאזל כל השקיות ביסלי והעוגיות עושות כאן!?"
נוי: "הם היו כאן לפניי."
מור: "אל תשקרי לי כי זה לא יעבוד לך! את הקאת הכל בכוונה!
תסתכלי לי בעיניים ותאמרי לי שזה לא נכון!!!"
נוי בזעם ובבכי: את יודעת מה!??!? זה נכון!!!!!!!!!!!!!
מרוצה?????"
מור: "תגידי, מה את מצפה שאני אעשה?"
נוי: "שתחזרי לכיתה ותעזבי אותי בשקט."
מור: "רק נדמה לך שאני אשאיר אותך כדיי שתמשיכי להקיא..."
נוי: "אני לא אעשה את זה יותר, מבטיחה. רק תעזבי אותי כבר!!!"
מור: "ואת מצפה ממני להאמין לך, תגידי?!"
נוי: "אנחנו חברות..."
מור: "ובגלל זה אני לא עוזבת אותך! נוי, אני חייבת לספר לאמא
שלך."
נוי: "את לא!!! היא תרצח אותי!!!"
מור: "נוי, היא חייבת לדעת לאן היא הביאה אותך."
נוי: "זו לא היא! זו אני!"
מור: "בפועל זאת את, אבל בלי כל הבולשיט הזה שהיא עושה לך,
נראה לך שהיית מגיעה למצב כזה?!?!"
נוי: "אני לא רוצה שהיא תרגיש אשמה!"
מור: "ואלי זה מה שהיא צריכה להרגיש?! מגיע לה להרגיש ככה!!!
שתדע לפחות את האמת ושלסיפור הזה יהיה סוף!!!"
נוי: "ומאיפה את יודעת שיהיה לזה סוף?"
מור: "כי לכל אמא נורמלית ייפול האסימון אחרי סיפור כזה! ובאמא
שלך איפה שהוא יש נקודה של שפיות".
נוי: "את חושבת שייפול לה האסימון?"
מור: "בטוחה."
נוי: "אם אני אגיד לך לא לספר את לא תקשיבי לי... מה אני אעשה
לך..."
מור: "בעוד כמה זמן תראי שזה רק לטובתך."
נוי: "אני מקווה."
מור מחבקת אותה ושתיהן בוכות.

סצנה 21
בית
דפנה מתהלכת בעצבנות: "בושות! בושות! ובושות!!! זה מה שאת
מביאה עליי כל הזמן! תגידי, מה זה צריך להיות?!?!"
נוי: "אמא, אני..."
דפנה: "את מה?!?! אמרתי לך לקצץ! לא אמרתי לך להקיא!!!"
נוי בבכי: "הייתי אבודה, אמא."
דפנה בלעג: "'הייתי אבודה...' אז אם את 'אבודה' תדברי!!! אני
כאן!!! אבא כאן!!! אנחנו כאן כדיי שתדברי לא כדיי שתקיאי!!! את
יודעת איפה גומרים אנשים כאלו?! את יודעת!? את יודעת,
נוי?!?!?!"
נוי: "אהההה..."
דפנה: "אפ את לא יודעת אז אני אומר לך! אנשים כאלה גומרים בבית
חולים לחולי נפש!!! זה מה שאת רוצה?! לא. נכון?!?!?! אז תפסיקי
עם המשחקים הדביליים שלך!!! מה את רוצה, להרוג את עצמך?!?! זה
מה שאת רוצה?!?! זו הילדה שחינכתי כל השנים?!?! השקעתי את
הנשמה בשביל פסיכית, מפגרת שבסוף תתאבד?!?! תעני לי!!!!!!!"
נוי: "אמא, אני רוצה לעלות לחדר..."
דפנה: "שום לעלות! את לא תעלי לפניי שתשמעי את כל מה שיש לי
לאמר!!! אם אני אשמע מהחברות שלך או מכל אחד אחר שאת מתנהגת
כמו פסיכית, אני אדאג לאפס אותך בדרכים מאוד לא נעימות! מאוד
לא נעימות!!! כי אני עובדת קשה מדיי בשביל לגדל ילדה פסיכית!
אז כדאי לך מאוד להתעלות מעל עצמך!!! ברור?!?!?!"
נוי בבכי מתחנן: "כן, אמא. אני מתנצלת. אני מתנצלת על הכל..."

סצנה 22
ארוחה משפחתית.
דפנה: "הלוואי והייתה לי בת רזה ויפה כמו הבת של אביבה, שאני
אוכל להלביש לה חולצות בטן וסטרפלס שתיראה חתיכה."
מאיר: "זה אלוהים. מקבלים ממנו תמיד את הבקשה ההפוכה!"
דפנה: "נוי! חצי תפוח אדמה זה מספיק!!!"
מאיר: "יהיו לך חיים מאוד קשים! להיות מכוערת זה לא קל!"
נוי: "אז איך אתה הסתדרת?"
דפנה: "הוא גבר! גברים תמיד מסתדרים! אנחנו הנשים צריכות
להיראות טוב כדיי להצליח! היום כבר לא מקבלים שמנות לעבודה,
שמעת על זה!?"
נוי: "אז את אומרת שגברים הם אלוהים ונשים הן סמרטוטים."
מאיר: "את עוד מעט תיראי כמו סמרטוט בקצב הזה."
נוי: "ומה עם אופי?!"
דפנה: "מה אופי שווה בדיוק אם אין לך יופי, הא?! אף גבר לא
יסתכל עלייך אם לא תיראי יפה ומושכת!!!"
מאיר: "לאמא שלך יש מזל שהיא רזה. אחרת בחיים לא היית באה
לעולם!"
נוי: "תסלחו לי לרגע..."
נוי עולה בהרה לחדרה, נועלת את הדלת, לוקחת סכין יפני ומכוונת
אותו לעבר צווארה.
נוי: "שלום עולם אכזר! אין לי כוח להורים האלה ואני בטוחה שגם
להם אין כוח אליי, כי מה זה שווה באמת אם לא נראים טוב?!
הלסביות מתחבאות בינתיים, כל אחת בארון משלה כך שגם אהבה אני
לא אמצא!!! אין לי כוח לסבול את הגהנום הזה יותר!!! החיים שלי
הרוסים ומנסים להרוס לי אותם עוד יותר!!! אין לי כוח יותר!!!
שלום עולם אכזר!!! ולא להתראות!!!"
הסכין נוגעת קלות בצווארה. תזוזה קטנה ונוזל משם דם...
נוי זורקת בכעס את הסכין על הרצפה.
נוי: "לא!!! אני לא אתן לחארות האלה להרוג אותי!!! הם לא שווים
את זה שאחת כמוני תמות בשבילם!!! כי יש לי אופי ויש אנשים
שבאמת אוהבים אותי!!! יש לי עתיד ויש לי סיבה להמשיך לחיות!!!
רחמנות עליהם שנולדו כל כך מפגרים ושטחיים!!! העולם צריך אחת
כמוני שתעביר מסרים הפוכים כדיי להוריד מהעלובים האלה את האגו
הענק שלהם!!! אני לא אתן להן את העונג בלראות דם של שמנה (מה
שלא נכון כי מי שעיוור זה הם) מטפטף על הרצפה!!! אני לא אתן
להם!!! אני אחיה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
נשכבת על המיטה ובוכה.
נוי: "אני אחייה!!! יש לי סיבה, באמת!!!"
ולראשונה ניתן לראות חיוך אמיתי עולה על שפתיה.



                                                    סוף.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין לי שמן של
מוסך.







אלי-נו-כבר


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/7/02 2:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי דס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה