הוא רוצה שאני אגיד לו בכנות שהסיפור שלו מעולה. הוא רוצה שאני
אביט לו בעיניים, ואגיד לו שהסיפור שלו הוא באמת, אבל באמת
מבריק. הוא רוצה שאני אפסיק לשמור על האגו שלי, שאני לא אהיה
קטנונית, ושאני אודה שהסיפור שלו מרגש. אני קוראת את הסיפור
שוב, רק בכדי לוודא שהוא באמת עד כדי כך נורא. הוא יושב מולי,
מרוכז, מחכה למחמאה הכנה שלי.
קשה. קשה לתאר כמה רע- - אתם יודעים מה? אקל עליכם:

"עיניה הביטו בו, ודמה שראתה לתוך נשמתו הפצועה. "אתה מדמם"
אמרה לו. "מה?" שאל בפליאה. "הנשמה שלך מדממת" פסקה. לפתע, פרץ
בבכי. דמעותיו כמעט הציפו את ליבה בעצב, שכן היא אהבה אותו, כל
כך אהבה אותו. היא רצתה לומר לו שהיא יכולה לעזור, שאם רק ייתן
לה, תרפא אותו.  היא החלה מלטפת אותו ברוך. ליטופה הזכיר לו את
אמו, את ימיו המאושרים, לפני שידע שברון לב מהו. דמעות החלו
זולגות מעיניה. היא ניסתה לחבקו, אך הוא נרתע. "תן לי" היא
אמרה, "תן לי לרפא אותך" - והוא נתן. וכך הם ישבו חבוקים שעה
ארוכה. קצב נשימותיה הרגיע אותו. קולו הרגיע אותה. הם כמו השקו
אחד את השנייה בתרופה ללב. "לו רק ידעה כמה היא מחזקת אותי"
חשב לעצמו. לפתע, נשק לה. טעמה היה מתוק, כל כך מתוק. כמו
גלידה, בטעימה הראשונה. היא נענתה לו, והם התנשקו בלהט. הם
ידעו שמכאן לא יהיה ניתן לחזור. ידו החלה מחליקה תחת חצאיתה,
והיא נאנחה. דקות אחדות לאחר מכן, הוא חדר לתוכה. הוא חדר לתוך
נשמתה, והיא לשלו. כעת היו נשמה אחת כואבת. כשנתן לעצמו
להשתחרר, שוב פרץ בבכי. היא נחמה אותו, וכך נותרו חבוקים עד
אור הבוקר, נפש חובקת לנפש, נפש מזינה נפש."

"זה קצר" אני מנסה. "קצר? מה זאת אומרת קצר?"  הוא עונה
בחשדנות. "קצר זה טוב, ככה אתה לא מאבד את הפוקוס של הקורא. לא
שהיית מאבד אותו, אני הייתי נשארת מרותקת גם אם זה היה רומן
שלם, אבל הקוראים של היום, לא-" "גלי, מה את עושה? פשוט תגידי
לי. תהיי כנה, תני לעצמך להיות. אני רואה שאת מפחדת להפתח, אבל
באמת, קצר?" אני מחליטה לשנות כיוון. "אני לא ממש מבינה את זה.
אתה מוכן להסביר לי בדיוק על מה זה?"
הוא נאנח, ועובר לשבת לידי. "זה אנחנו, גלי, כתבתי את זה
עלינו." לא לצחוק גלי. "הנשמה שלך מדממת?" אני שואלת בעניין.
"לא, עכשיו כבר לא, גלי, את עזרת לה להבריא, בדיוק כמו שאני
עזרתי לשלך." וואללה. אני הולכת עם זה: "והסקס, זה חלק
מהתהליך, נכון?" הוא מחייך, כמו לתלמיד המפגר שלו. "יפה גלי,
הבנת. אז מה את אומרת עכשיו?" אני עושה פרצוף של חושבת. "אני
אוהבת אותך, ואני אוהבת את הסיפור הזה. נורא. אני נורא אוהבת
את הסיפור שלך." הוא נושק לי. אני נענית לו, ואנחנו מתנשקים
בלהט. ידו מחליקה, אני נאנחת, חדירה. הוא אומר לי שהוא אוהב
אותי, כל כך אוהב אותי, שמח שאני סוף סוף כנה איתו, כן, עוד,
אני אוהבת אותו, כן, אני חודרת לנשמה שלו, ככה זה טוב לי, כן.
הוא בוכה, ואני לא צוחקת. הוא נותן לעצמו להשתחרר, ומנחם אותי.
נפש חובקת נפש לכמה דקות, ואז הנפש קם, מתלבש והולך.