פרק ראשון: אלינור רועי והחלום המתגשם...

יום שבת בפתח, השעה 12:00 בלילה של יום שישי. אלינור ערה עד
מאוחר, חושבת מה יקרה ביום הראשון בחטיבה. היא אומרת לעצמה,
הפעם אני אצליח יותר עם רועי, אני חייבת. סתם הרסתי הכל
כשנפרדתי ממנו!, אני כל כך רוצה להתקשר אליו, לוחשת בחושך
לעצמה אלינור, רק כדי לשמוע את קולו.


צהרים, אלינור רק עכשיו התעוררה, השעה 3:00 .היא נכנסת להתקלח,
ויורדת במורד המדרגות. היא רואה בסלון את אחיה הגדול אביב,
מאיה אחותו הגדולה של רועי, ואת אדיר ומעיין השפוטה.  אדיר
מחייך אליה חיוך זדוני ועוקצני, היא מחייכת בחזרה בתמימות. היא
לא מבינה, שהוא מנסה לרמוז לה, שרועי, המתוק שלה, ממש מאחוריה.
ישנה דממה בבית, אלינור לא מבינה מדוע?! היא רגילה שחבריו של
אחיה רעשנים מאוד. ובדיוק כאשר, היא באה לשאול "למה כולם
שותקי...",
היא רואה את רועי עומד מולה. מחשבות מתחילות להתרוצץ לה בראש,
להתערבב, להתבלגן, לעשות כאב ראש. מה אעשה?, מה הוא עושה כאן?,
שיט איך אני נראית?, יו איזה לחץ!, מה אני אגיד לו?, ובזמן
שאצלה הזמן עובר לאט, בעצם עברה  רק שניה, מאז ראתה אותו עומד
מולה. ומרוב התרגשות אלינור עולה לחדרה בריצה. רועי נותן צעקה
על אחותו" טוב לך עכשיו, את לא מבינה שהיא לא רוצה אותי?! למה
הבאת אותי לפה? שאני יפגע ממנה עוד יותר?! את ממש מגעילה! אני
שונא אותך!!". הוא יוצא לגינה, ומשאיר את כולם המומים מאחוריו,
מנסים לעקל מה בדיוק קרה. מאיה אחותו של רועי מחליטה לעלות
לדבר עם אלינור, בעוד היא מטפסת במדרגות לחדרה של אלינור, היא
מנסה לתכנן שיחה: מה אני יגיד לה, איך היא מסוגלת לעשות את זה
לו שוב?, לא מספיק מה שהיא עשתה לו מול כל בית ספר? כשנפרדה
ממנו.  כשבמשך כל החופש היא נדנדה לי להביא אותו אליה, שהיא
רוצה אותו, הפעם באמת היא מגזימה!. עכשיו היא פוגעת בו שוב,
ובזמן שהיא עולה אלינור פותחת את דלתה וחולפת בריצה על פני
מאיה, נעמדת מול אדיר אביב ומעיין ומבינה שהיא שוב הרסה את
הכל. איך היא עלתה לחדר כמו מפגרת, במקום לבקש סליחה ממנו. היא
פתחה את פיה כדי לשאול איפה הוא, וכולם כבר אמרו לה "בחוץ"
וצחקו. אלינור יצאה לבחוץ, תפסה את רועי, נתנה לו נשיקה שהפכה
להיות עם הלשון, הנשיקה היתה נעימה נתנה לאלינור ביטחון.


והכל נקטע עם צעקתה של אמא, "אלינור", אלינור קמה והבינה שהכל
היה חלום. אפילו שהכל היה כל כך ממשי, מה שבדיוק היא רצתה
שיקרה בינה לבין רועי לא היה מציאות. היא ירדה למטה וראתה את
הוריה יושבים לאכול, היא ניגשה למקרר תפסה שוקו וטרקה את המקרר
בעצבנות. ויצאה לגינה, אביב וחבריו ישבו שם ולעגו לה "היפיפייה
הנרדמת סוף סוף התעוררה, מה קרה הנסיך  שלה רועי בא לנשק
אותה?". אלינור היתה עסוקה בניתוח החלום, בתקוות שהוא התגשם,
ושהנשיקה הראשונה שלה לא תהיה רק בחלום. הכל נראה לה מטושטש,
היא לא שמעה בכלל את הלגלוגים והעוקצנות שלהם. היא הסתובבה
והביטה מבט חטוף בהם, וקלטה את חיוכו של אדיר אליה. היא חייכה
בחזרה, עם שפתיה האדומות כדובדבן. והמחשבות על רועי התחלפו
באלה על אדיר, הוא כזה אדיר כמו השם שלו, (כוסון שצ"ף שווה
צירפות פרוע) אבל מה יש את האישיות הזבל שלו. חוץ מזה אני לא
מאמינה שעוד לא התנשקתי צרפתית, ועם המחשבות האלו היא המשיכה
לגרור את עצמה אל הנדנדה. והיתה בעננים, ובה נסחפה עוד יותר עם
המחשבות שלה על רועי והחלום.


הדבר שהוציא אותה ממנו היה צלצול הטלפון, והיא אמרה אל תוך
השפורפרת "אנחנו לא כאן תשאירו הודעה". מהצד השני בקע קול "זה
אני אושר", " אה היי אושר, סליחה פשוט אני מה זה מבאוסה!". "מה
אני שומע למה מתוקה?, בואי צאי קצת מהבית המדכא שלך בואי אלי,
הבית ריק ". "זה מה שמפחיד אותי!", " אל תדאגי אני לא נושך",
"כן רק מנסה להוציא ממני צרפתית, אמרתי לך מאה פעמים זה יקרה
רק עם רועי!". פתאום בקע עוד קול מן הצד השני, אלינור זיהתה את
הקול, זה היה רועי בכבודו ובעצמו, והוא אמר לה: " אלינור תעשי
טובה לזכר הימים ההם... תפגשי אותי בשעה 4:30 במרכז טוב?".
אלינור רצתה להמשיך לדבר איתו, לבקש סליחה  על כל מה שעשתה לו,
להגיד לו שהיא רוצה אותו שלה, בחזרה. שהיא מתגעגעת, אך כל מה
שיצא מפיה היה" טוף ביי", בקול תינוקי וחמוד שהיתה עושה פעם
כשדיברה איתו. והוא אהב מאוד את הקול הזה.  

אלינור החליטה ללבוש את הבגדים החדשים שלה, אלה שהיא תכננה
ללבוש ביום הראשון ללימודים. עכשיו היא תבזבז אותם על רועי,
היא לבשה חולצת קשירה צמודה בצבע כחול, הצבע שהיא ורועי הכי
אוהבים, וחצאית מיני מג'ינס.  היא אספה את שערה החלק בתוך קוקו
גבוה ומושלם, כמו תמיד. השעה כבר היתה 4:25 , אלינור שיחזרה
שוב ושוב את השיחה עם רוע,י ובכל פעם בהתרגשות חדשה וגדולה
יותר. פתאום היא נזכרה שהיא אמרה בנוכחותו של רועי שהוא היחידי
שהיא רוצה להתנשק איתו בפעם הראשונה, היא הסמיקה והאדימה ולא
ידעה מה לעשות עם עצמה. היא חשבה לבטל, אך היה מאוחר מדי, היא
לקחה את רגליה וגררה את עצמה בלית בררה אל הדלת. תוך כדי בושה
היא גם היתה צריכה לשמוע את הערותיו של אדיר, על לבושה המיוחד
והחסר סיבה מנקודת ראייתו.


כאשר הגיעה, ראתה אלינור את ניר והוא קרא לה: "אלי בואי",  ככה
הוא קורא לה תמיד. היא הביטה בשעון תוך כדי שיחה איתו, השעה
כבר 4:40, היא חשבה לעצמה רועי אף פעם לא מאחר. היא היתה עם
ניר אך עמוק בפנים היא היתה עם רועי, היא היתה עסוקה בלחשוב
מדוע רועי לא איתה, שהיא לא שמה לב שהוא כן. היא התעוררה
מהחולמניות שלה רק עם נשיקתו של רועי על לחיה, היא יכלה להישבע
שהוא לחש לה באוזן" אל תדאגי אני לידך עכשיו". והיא חיבקה אותו
ומבקשת "סליחה", על כל מה שעשתה לו היא חושבת על להציע לו
לחזור אליה,  אך היא אומרת לעצמה אלינור מה פתאום. בנות לא
אמורות להציע לבנים ,מה יקרה שכולם ישמעו על זה בשיכבה,
שאלינור 'המקובלת' הציעה חברות לבן, ועוד לבן שזרקה בכזאת
דרמטיות ושנאה שנה שעברה. היא ממשיכה לחבק אותו והוא זורם
איתה, אנחנו זוג משמים היא חושבת, ומתנתקת ממנו,  שולחת מבט
ומסתכלת בעיני הדבש של הכוסון שלה, וליבה פועם בחוזקה
ובהתרגשות ולא מוכן להירגע. היא הולכת שוב לאיבוד הפעם בתוך
עיניו היפות, מחכה שדבריו יוציאו אותה מן הדממה הנעימה. הוא
מחייך אליה ומלטף את ידה בעדינות כמו שפעם הוא היה עושה. שניהם
פוחדים מאוד 'מהשיחה' שהם הולכים לנהל, שניהם רוצים אחד את
השני  אך לא יודעים מה השני חושב על הרעיון, שניהם רוצים לנהל
את השיחה כבר הרבה מאוד זמן, גם עכשיו הם רוצים לדבר. יותר
נכון לגמור לדבר, ולנשום לרווחה, להרגיש שוב טוב אחד בזרועות
השני. ושניהם מקווים עמוק בלב שהכל יהיה בסוף בסדר, רועי עוצר
את הדממה המלחיצה שנחתה על השניים ואומר: אלינור אני אוהב
אותך, ואני בטוח שגם את לא שכחת אותי, אחרי כל מה שהיה לנו.
אני מבקש סליחה אם פגעתי בך ו..." אלינור לא נותנת לו לסיים
וקוטעת אותו "אתה פגעת בי?, ממש ממש לא! אני הייתי האידיוטית
כאן  שפגעה בך, ופגעתי בי כשאיבדתי אותך.  והייתי ממש מפגרת על
הצורה שנפרדתי ממך, ובכלל יצורה שנפרדתי. ואני כל כך מתגעגעת
אליך, כל החופש חשבתי עליך ועל הדברים שהיינו עושים ביחד, ואני
כל כך אוהבת אותך..." תוך כדי אותם מילים אלינור אומרת לעצמה,
אלינור מה את עושה, אני לא מאמינה שאת עומדת להציע לו חברות.
ותוך כדי המחשבות האלו המילים פשוט יוצאות לה מהפה, כאילו היא
עשתה חזרות על המשפט הזה ימים. "ואני הייתי מאוד שמחה אם היית
רוצה לחזור אליי, ושתוכל לסלוח לי אחרי הטעויות שעשיתי." רועי
היה המום ממהירות הדברים שקרו, הוא לא האמין שאלינור תהיה
מוכנה להציע לו לחזור. הוא חשב שהיא שונאת אותו, והוא חשב שהוא
זה שיהיה צריך להציע לה. והוא סוף סוף נשם לרווחה,  וידע שהכל
ילך בניהם הפעם מצוין. הוא נישק את אלינור ביד, ובלחי ואמר:
"אני מת לחזור אליך" ונישק אותה על השפתיים מה  שמהר מאוד הפכה
להיות הנשיקה הצרפתית הראשונה של אלינור, והיא אהבה לנשק אותו,
והפעם הנשיקה לא היתה חלום הנשיקה היתה מושלמת ומלאת רגשות
ואהבה והתלהבות, זו היתה נשיקה ראשונה.  אך בזמן שהיא מאושרת
אלינור לא ידעה שהיא פוגעת, והכל קרה לה ממש באותו היום. היא
שכחה מניר והוא עומד שם בצד כולו מזיע מעצבים ולא מבין מה קרה
בין השניים, הוא מתקרב ומכחכח בגרונו כדי למשוך את תשומת ליבם
של חבריו, אך לא מצליח, אף אחד לא יוכל לעצור את הנשיקה. והם
ממשיכים, וניר עומד שם מרגיש מיותר, וכמו חבר גם אם הוא פגוע
הוא מברך את השניים "מזל טוב אני מקווה שתיהנו  ביחד אני רואה
שאתם כבר נהנים" .הוא רואה שהם לא מתייחסים עדיין, וקולו מתחיל
לרעוד, כאילו הוא עומד לבכות. וגם אם הוא בכה מולם, או אחר כך,
אלינור לא ידעה כי היתה עסוקה רק בעצמה, כמו תמיד. וזה היה
מוזר לראות כל אותם שנים את אלינור מתעלמת ממנו, הרי הוא הילד
הכי מקובל והכי חתיך של השיכבה. וזה היה כבר ברור לכולם
שאלינור רוצה בכל מעודה להיות 'מקובלת,' אז למה היא לא איתו,
הרי זה היה הופך אותם למלך ומלכת הכיתה. ועם כבר היא כפוית
טובה, שתהיה כפוית טובה עד הסוף, ותנצל אותו להיות הכי מקובלת.
זה היה ממש מתאים לאלינור לעשות דבר כזה לניר.  ואלינור ורועי
ממשיכים לבלות את כל הערב ביחד מתנשקים.


כאשר אלינור חזרה הביתה, היא  עלתה בריצה לחדרה ונפלה על המיטה
בהתרגשות, מיד משכה את הטלפון אליה וחייגה. "הלו" אמר הקול
בשפורפת, "היי חברתי הטובה ביותר", אמרה אלינור בהתחנפות
למיטל. "מגעילה,. איך לא התקשרת לפני כן, אני כועסת עליך תספרי
תספרי כבר". "טוב טוב, בקיצור שומעת הוא בא ואז קיבלתי ביטחון
והצעתי לו לחזור אלי ואז... היי חוץ מזה מי סיפר לך  שיעדת על
הכל לפני שאני סיפרתי לך?". "התפלאתי שלא הזכרת אותו קודם, הוא
אפילו דיבר איתכם", "נו מי?", אמרה אלינור בחוסר סבלנות. "זה
היה ניר", "מה פתאום דיבר איתי מתי?..." ועוד לפני שמיטל
הספיקה לענות אמרה לה אלינור, " חכי דקה יש לי שיחה ממתינה",
ולחצה על מקש ה- FLASH. "הלו", "היי אלינור", "מתוק שלי".
"תגידי בא לך לצאת מחר ביחד לבית ספר?", "לחטיבה?!!, כן איך
אוכל לסרב לך פשוש, חכה דקה על הקו." "מיטל שומעת זה רועי אני
ידבר איתך מאוחר יותר".
"רועי", "ממממ", "כלום". "שומעת אם הנשיקה לא היתה במקום
אז..." אלינו קוטעת את רועי ואומרת בהחלטיות
"אם היא לא היתה במקום אתה כבר היית יודע!!" "אה" אומר רועי
כאילו בסקרנות אך בשמחה ושואל "אם אהבת את הנשיקה אלינו תגידי
שאת אוהבת אותי" "אני אוהבת אותך"אומרת אלינור בהתרגשות היא
שוב מרגישה כמו פעם ושואלת את רועי "ואתה אותה שאלה בבקשה?!"
ישנה שתיקה קצרה שגורמת לאלינור חוסר סבלנות ומתח והוא אומר
"אלינור לא הייתי מנסה לנשק אותך אם לא הייתי בטוח שזה יהיה
כיף ושאני יאהב אותה ואני אוהב אותך" אלינור נעלמת מהקו לעננים
ושוקעת בציפיות ובזיכרונות של שניהם ביחד. רועי שכבר מכיר את
אלינור ויודע כמה שהיא מעופפת לפעמים ממשיך לדבר "התגעגתי אליך
וחשבתי עליך כל החופש אלינורי" אלינור אהבה שרועי מחמיא לה
ומספר לה עד כמה הוא אוהב אותה ונאנחה קלות מהנה כיאלו היא
רוצה לשמוע עוד.