אולי בגלל שהייתה לה דלת שקופה
היא פחדה מהמון דברים
זה קרוב מאוד לאובדן הבטחון
ורחוק מהדברים הקטנים
אבל אין לה לאן
ונגמר לה הזמן
לחזור לאותה נקודה פיוטית
ואין לה עם מי
ואין לה צ'אנס שני
לחזור לאותה נקודה בה אני
אף פעם לא היה לה חבר באמת
והיא לא נלחמה בשביל כלום
שטפון במוח וכל הזמן יורד גשם של מחסור בכוח
ועכשיו היא לא מפונקת, וכבר לא יכולה לצאת
אבל אין לה לאן
ונגמר לה הזמן
לחזור לאותה נקודה פיוטית
ואין לה עם מי
ואין לה צ'אנס שני
לחזור לאותה נקודה בה אני
בא, ועוטף ה-חום ואהבה
מזכיר את עצם קיומי
לך ולך וקצת גם לי
איך היום שונה מלפני שנים
והלילה, לצערי, ללא שינויים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.