כל אחד רוצה היה הוא לגעת
בזוהר ההבל, החמיק הוא מכל.
אבל רק את היית יודעת,
איך ומתי ולמה לשאול.

את היית כמו מלאך בשמיים
ולי החלום
ודימעותי זולגות כמים,
עדין, כשאני נזכר בך כיום.

כי כל מעשה אהבתנו,
כבוסר היה מר ומתוק.
אך אני לעולם לא אוכל לשכוח,
שאותך אהבתי, אהבתי מכל.

אין עוד קסם דרך הליכותייך
וחיוכך המתוק
ועל כל יעידו פנייך,
יופי ותמימות שכזו
לא ראיתי מעוד.

עוד זוכר אני את ריח ניחוח,
עור הדבש של גופך.
נושם אני ומרגיש את הבל פיך,
אורך ורכות שערך.