אתמול בלילה חזרתי מאילת. סתם נסעתי עם חברים, להיזרק קצת על
החוף, לתפוס טיפה שיזוף, להתחיל עם כוסיות... האמת, לא חשבתי
שיהיה כל כך כיף. סתם חשבתי שיהיו לנו ארבעה ימים של זולה
רצינית ולא משהו יותר מדי מלהיב וקטלני, אבל חזרתי בכזאת
אקסטזה שכמעט ולא ישנתי בלילה ועכשיו אני מדוכא-מת מזה שאני פה
בירושלים ולא שם. הדיכאון שלי נובע מכמה סיבות עיקריות:
הראשונה זה שאין מה לעשות פה בירושלים. פשוט אין. חרשנו כבר על
כל המקומות האפשריים שאפשר ואי אפשר ללכת אליהם בירושלים וזה
כבר נמאס לאללה. עד שאני וחברים שלי קלטנו את הקטע של אילת,
קלטנו לאן הולכים כדי שימכרו לנו אלכוהול זול ואיפה יש מוזיקה
טובה היינו צריכים לחזור לירושלים, ועוד בנסיעה של חמש שעות.
שתיים - בירושלים אין ים. אני חולה על ים, אני פשוט יכול לשבת
שעות ולהיצלות בשמש בלי להרגיש בכלל איך הזמן עובר. לא יודע,
הגלים וכל זה, זה הכי מרגיע אותי בעולם. פשוט לקום בבוקר
ולראות דבר כחול שלא נגמר מול העיניים זה עושה לי טוב.  הסיבה
השלישית זו מיטל. איך אני תמיד מצליח לפגוש את הבנות הלא
נכונות ולהתאהב בהן... בלילה האחרון שלנו אני וחברים שלי הלכנו
לפאב מגניב לאללה. היתה שם אחלה מוזיקה וכוס הקפצה עלתה שם
עשרה שקלים (מה שבירושלים עולה שלושים), אז התלהבנו מהקטע
ושתינו ושרנו היהודים, פינק פלויד ושוטי הנבואה. כשנגמר לנו
הכסף קמנו וירדנו לים. איך אפשר להעביר ערב באילת בלי ללכת לים
אני לא יודע. בקיצור, ישבנו על החוף עם כמה בנות, סתם קשקשנו
וזה, (אני חושב שגם הן היו שיכורות) ואז פגשנו חבורה של כמה
אילתים שבאו לישון על החוף. הם היו נורא נחמדים אז הלכנו
וישבנו איתם. האמת שבהתחלה לא ממש שמתי לב אליה עד שהיא התחילה
לדבר עם חבר שלי רותם, אז גם אני התחלתי לדבר איתה. אני לא
זוכר איך, אבל איכשהו עברתי לשבת לידה והתחלנו לדבר על עיניים.
זה היה נורא מיוחד בגלל שהדבר הראשון שאני מסתכל עליו כשאני
פוגש מישהו זה העיניים, ואותו דבר לגביה. אני ראיתי שהעיניים
שלה שחורות אבל זה היה בגלל החושך, היא אמרה שהן ירוקות ובאמת
יום אחרי זה ראיתי שהיא צודקת. היא אמרה שהעיניים שלי כחולות.
אני גם חושב שהן כחולות למרות שהרבה אנשים אומרים שהן ירוקות
או אפורות. הדבר הבא שאני זכר זה את שנינו שוכבים על איזה כיסא
נוח אדום של ים ומתנשקים. אני יודע שזה נשמע זול ומגעיל, אבל
זה לא מה שזה הרגיש באותו הרגע. אני גם לא אשקר ואגיד שזה היה
נורא מיוחד וכל הבולשיט הרומנטי הזה, כי בתכלס כמה אתה כבר
יכול להרגיש כשאתה שיכור? עצם זה שזכרתי מה שהיה בין כאב ראש
אחד לכאב ראש שני בבוקר זה כבר אומר משהו... יש משהו מיוחד
באילתיות. לא יודע, איכשהו אם מישהי אומרת לך שהיא אילתית זה
גורם לך לרצות אותה יותר... זה לא מה שגרם לי לרצות אותה
כמובן, היא פשוט היתה מיוחדת ולמרות שאני לא בעד המחמאות
הקיטשיות והמשתפכות אני אגיד שזה היה החיוך שלה. היא פשוט
חייכה הרבה וזה עשה לי טוב. השיניים שלה היו קצת עקומות, אבל
החיוך שלה עדיין היה מקסים, זה עשה לה מן משהו כזה בעיניים.
"ידעת שבכל מקום באילת משמיעים בדיוק אותם שירים? שלושה שירים
בדיוק סך הכל. בכל מקום באילת..."
"ידעת שאתה חמוד?" היא שאלה בלי שום כוונה שאני אענה לה ונישקה
אותי. אין תשובה ממיסה ומעצבנת מזו.
"עד שאני פוגשת את גבר חלומותיי, הוא גר בירושלים!" היא אמרה
לחברה שלה. אני לא יודע אם היא אמרה את זה כי היא רצתה שאני
אשמע ואחשוב שהיא נורא חמודה והכל או כי היא באמת התכוונה לזה,
אבל באותו רגע חשבתי שזה דבר דיי מטומטם להגיד. ואז היא חייכה
וחזרתי לנשק אותה. לא יודע איך להסביר ת'עצמי, אבל פשוט הרגשתי
שאני משתחרר מכל הבעיות שלי כי בירושלים היה לי קטע עם איזה
מישהי שלא כל כך הלך בינינו. היא היתה שנה מתחתיי והיא התנהגה
כמו ילדה קטנה לאללה וזה ממש עצבן אותי, אז היינו רבים כל
שנייה. הרגשתי כאילו אני מתחיל חיים חדשים. מקום חדש, אנשים
חדשים, ים, מישהי חדשה. כל זה בתוספת האלכוהול  גרם לי להרגיש
בעננים. למרות שכל מה שעשיתי היה רק לסבך את עצמי עוד יותר, לא
ממש הבנתי את זה עד שזה בא לי בבום בבוקר יחד עם הכאב ראש
והבחילה של ההאנג אובר.
דיברתי עם כמה בנות שפגשתי באילת והן שאלו אותי מה אני חושב על
סטוצים. אמרתי שסבבה ומתאים לי סטוץ ושזה הרבה יותר עדיף מקשר
רציני. לא יודע למה אמרתי את זה, זה לא באמת מה שאני חושב.
אולי כי זה פשוט מה שאני עושה כבר הרבה זמן, ז'תומרת לא היתה
לי חברה רצינית כבר איזה שמונה חודשים. איזה סטוץ ואיזה
נעליים? הדבר שאני הכי רוצה בעולם עכשיו זה מישהי שתהיה איתי
ושיהיה לנו טוב ביחד, אבל אני תמיד חייב להיתפס בבנות הלא
נכונות. האמת שרק כשחזרתי לירושלים התחלתי להרגיש כמה אני
מתגעגע אליה וכמה חבל שהיא לא לידי עכשיו, מה שדיי חבל כי לא
ממש נפרדנו כמו שצריך. אילתית?! זה פאקינג חמש שעות נסיעה מפה!
והיא לא מוכנה להגיע לירושלים כי היא מפחדת. אפשר לחשוב שאנחנו
בתוך מוצב או משהו כזה. חבר שלי אמר לי שקשר מרחוק זה חרא של
דבר וזה אידיוטי, אבל אני חושב שהרגש לא ממש מתחשב באם מישהו
הוא קרוב או רחוק או שחור או לבן או  אם יש לו נקודת חן על האף
או לא. הוא פשוט מתגעגע וזהו. גם אם אתה נמצא עם חברה שלך בבית
שלה והיא קמה שנייה להביא קולה, אתה עדיין תתגעגע אליה וגם אם
היא גרה באילת ואתה בירושלים אתה תתגעגע אליה. טוב בוא לא
נגזים, היא לא ממש חברה שלי, אני גם לא ממש מכיר אותה כדי
להגיד שאני אוהב אותה או משהו כזה, והיא גם לא ממש במרחק של
ללכת להביא קולה ולחזור, אני רק יודע שאני רוצה לראות אותה
ואני לא יכול וזה עצוב לי לאללה. האמת אני ממש לא יודע מה
לעשות עם עצמי עכשיו, ואני מרגיש מה זה אידיוט שזה קורה לי
ואני לא יודע מה אני רוצה, אני רק יודע שמשמונה בערב שיחה בין
עירונית עולה כמו שיחה מקומית.