הלוואי ויכלתי להגיד לו הכל
הלוואי ויכלתי להגיד לו שאני אוהבת
שאני מרגישה כלפיו משהו
שאני רוצה אותו איתי
שאני רוצה להיות לידו
שאני רוצה שהוא יהיה שלי
אך ורק שלי

הלוואי והדברים היו מסתדרים אחרת
הלוואי והאפשרויות היו שונות
הלוואי ולא היינו צריכים להתמודד עם אותן ה"בעיות"
הלוואי שאותן ה-24 שעות היו הופכות למאות
הלוואי והיה קורה משהו משמעותי
משהו שהיה משנה
משהו שהיה מזיז,ולא רק רגש קטן בליבו,בליבי!


הלוואי שהיית מבין לליבי
הלוואי שלא היית אומר את אותן המילים
הלוואי והיית יודע לחשוב
הלוואי והיו בך עוד רגשות,עוד יחס
הלוואי ודברים היו נראים כפי שהייתי רוצה

הלוואי והלוואי וכלום לא יעזור
כי חלומות לא מתגשמים
ואת זה למדתי,מחיים כוזבים.

מאהבה כוזבת,וכבר נגמרו המילים
כי כל מה שאומר רק יגרע ממה שכבר נאמר
כי כל מה שארצה להגיד לעולם לא יצא מפי
ורק בשביל אותו "כבוד" מכוער,מיותר
הלוואי והכל היה אחרת,והמצב היה לא היה צריך להיות קיים
למה באהבה חייב להיות הצד הכואב?
למה אהבה לא יכולה להיות פשוטה ונחמדת?

כואב לי,
וליבי דואב
ורק הרגש,שמנסה לחזקני
להעביר אותי למציאות עכורה
לגשש דרכי באפלה
לעבר אותו האור הלא נודע
שמחכה לי אי שם
האור שבסוף המנהרה
האור שיציין אהבה חדשה
אכזרית? טובה? לא אדע

אך הלוואי ואמצא את אותו הסוף
הלוואי ואשכח אותו.
הלוואי שליבי יוכל לשכוח אותו!

הלוואי!!!