הרחוב היפה היפה יעצר לבסוף בדרכו.
השלוה, אטומה וקשה, תחתך כמו חלה לאורכו.
והבוקר הלח יתפחם מברק יחידי. מיברקו.

אנשים יתנשמו בכבדות כמו בתום דהרה עתיקה.
חגורת הבטון של העיר הדוקה. בהחלט הדוקה.
הקירות הכבדים מבינים משהו ונופלים בשתיקה.

על העיר הגוססת בחוץ צונח אור שמש מוחלט.
ביום שכזה מין הסתם בבתים שום תינוק לא נולד,
אף לא מת שום אדם. ואכן, הרחובות ממריאים לאט.

הרחובות ממריאים אל האור הלבן כמו שטיח קסמים.
הקירות שנפלו מוקמים איכשהו (אזרחים חכמים).
ולעיר אין ראשית ואין סוף. וכל המבואות חסומים.

וידך שרות מן הקיר כמו מלמול של אזוב ירקרק.
ועינך פורחות כמו פנינים של זכוכית על צואר הברק.
רק ראשך העיף צף באור העמק. ורק פיך שרק