[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מרלוק וינגארד
/
הנשק שייצרנו

אור קטן דולק במחנה קטן, אי שם בערבות שהיו פעם רוסיה...
"זה היה יום קשה, נשארנו כ-500 איש בעיר האטומית, מספרנו יורד
בהדרגה, כנראה בגלל השפעות הקרינה הרווחת במקום - אבל אנחנו
צופים שכ-50% מן הנותרים יישארו בחיים... לא כולל ההתקפות
מבחוץ, וגם זאת אם מאגרי הנשק ימשיכו להיות נגישים בקלות כזאת
- המין האנושי אולי עוד ישרוד"

קולות האזעקה מתריעים ברקע ומאפילים על חריטת העפרון.
"קשה לי להאמין שאנחנו באמת עושים את זה, את כל חיי הקדשתי
למטרה אחת - לסלק את הנשק שבו אנחנו משתמשים עכשיו... פסולת
גרעינית - מי היה מאמין שזה היה עובד? כבר קרוב ל-5 שנים אנחנו
פה ומספרנו יורד לפחות ממחצית כל שנה - אבל כל שנה גם נוצרים
עוד ועוד עוברים החסינים להשפעותיה הקטלניות של הקרינה - עושה
רושם שהאבולוציה עושה עבודה נוספת..."

צעקות הקרב ממלאות את החדרים שבחוץ, המחנה הקטן המקיף את התחנה
העתיקה שהפכה להיות מקור הנשק החשוב ביותר מעולם, צ'רנוביל -
האספקה הבלתי נגמרת של פסולת גרעינית ושאר שפכים מסוגים שונים
הוכיח עצמו יעיל במיוחד היכן שכשלו הרובים והתותחים.
"היצורים שנגדם אנחנו נלחמים על הישרדותנו היו פעם אנשים, או
לפחות כך אנחנו מעריכים - המצב קשה, אבל לפחות אנחנו יכולים
להודות שיש סיכוי סביר שנשרוד - אנחנו חייבים את חיינו למדענים
הטפשים של פעם ולטעויות האנוש - מה שפעם נראה כאסון הגרעיני
הגדול ביותר שקרה אי פעם היום הוא הישועה של המין האנושי, מה
שנשאר ממנו בכל אופן... עבדתי כל חיי כדי לטפל בבעיות של קרינה
גרעינית ופסולת הבלתי מתכלה שלה - ובכל זאת הרינו משתמש בקרינה
ובפסולת כנשק האחרון של האנושות"

המדען מניד את ראשו בחוסר הבנה, ידיו השמאלית מעוותת ממאמץ
הכתיבה לאחר שידו הימנית הושחתה בקרינה גרעינית ואילצה אותו
ללמוד לכתוב בידו השמאלית.
"אבל יש לנו תקווה, ובזאת אנחנו גאים - אנחנו, אנשי הקרינה אי
שם בערבות של מקום שהיה פעם השומם ביותר בעולם נושאים את הנשק
האטומי המקולל של דורות קודמים כנגד כליון המין האנושי... ואני
מניח שאנחנו נלחמים כמו כוורת דבורים - מקריבים חלקים מאתנו
כדי שאחרים יוכלו לשרוד, גם אם בחיים של שואה גרעינית."

"ואני לא יודע אם זה שווה את זה".
המדען פותח את המגירה באיטיות, ושולף חפץ מתכתי עתיק, אך מנצנץ
באור יקרות לאור המנורות - ומצמיד את ראש החפץ המוארך לראש,
כתנועה של ליטוף אוהב בטרם התכווצות שרירים בידו הימנית ורעש
מחריש אוזניים הצביעו על אובדנו של אדם נוסף בצ'רנוביל.
ועתה נותרו 499.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עוד גביע אחד
ויש לי מספיק
חומר גלם
לפרוייקט הבא
שלי.
עגל הזהב 2




עו"ד שמעון
מזרחי,
מונותאיסט
פלורליסט
קומוניסט
וסטארטאפיסט
מאמין בתורה
ובמיחזור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/8/02 2:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מרלוק וינגארד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה